איחור באבחון גידול סרטני בעמוד השדרה

יובל, יליד 1969, החל להרגיש באוקטובר 1998 הרגשת רדימות ונימול ברגליו. הוא פנה לרופא משפחה בקופ"ח, שהפנה אותו לצילום עמוד השדרה ושלחו לאבחון אצל אורתופד. האורתופד הפנה אותו לבדיקה של מיפוי עצמות ונתן לו טיפול תרופתי ופיזיותרפיה. למרות זאת מצבו הדרדר.

אורתופד נוסף בקופ"ח הפנה אותו בפברואר 1999 לביה"ח הדסה שם אובחן כסובל מגידול בעמוד השדרה, שהוא גידול סרטני הלוחץ על חוט השדרה וגורם לתופעות דומות לאלה שסבל יובל. לאחר עשרה ימים הוא נותח בבי"ח הדסה, והגידול הוצא. הוא המשיך במעקב בביה"ח הדסה במשך שנתיים עד 2004, ובדיקות MRI שנערכו לו הצביעו על הישנות הגידול. התובע לא המשיך את הטיפול בהדסה, אלא נותח שני ניתוחים באופן פרטי בשנים 2005 ו- 2007. כיום הוא מתקשה בהליכה, סובל מחולשה, משיתוק בכפות רגליו, מכאבי גב ואף מהפרעות בתפקודו המיני, ונכותו הועמדה על 80%.

על מה התבססה תביעתו של יובל?

יובל הגיש תביעת רשלנות רפואית נגד קופ"ח וטען כי בגלל התרשלותם הגידול לא אותר בזמן והותיר בו נזקים, ואילו הגידול היה מאובחן כבר בראשית תלונותיו, והוא היה מנותח במועד, החלמתו היתה מלאה. לטענתו רופא המשפחה התרשל בכך שהפנה אותו לאורתופד ולא הפנה אותו באופן דחוף לנוירולוג.

האורתופד התרשל כשלא אבחן כי חלה החמרה במצבו, וחלף הפנותו לצילומי הדמיה הפנה אותו לטיפולים פיזיותרפיים. בהמשך אף תבע את ביה"ח הדסה ברשלנות וטען כי השתהתה עשרה ימים בניתוחו, מה שגרם אף הוא לנזקיו, ואף טען כי המעקב שלה אחרי מצבו לאחר הניתוח היה רשלני. כן טען כי קיים חוסר בתיעוד הרפואי אודות טיפוליו.

קופ"ח הכחישה כי התרשלה

קופת החולים טענה כי הפנייתו לאורתופד היתה סבירה, המלצות האורתופד היו תואמות את תלונות התובע ואת הצילום של עמוד השדרה שנערך לו, ולאורם לא היה מקום להפנותו לבדיקת הדמיה ולבדיקה נוירולוגית. כן טענו כי אין משמעות לאיחור באבחון הסרטן כי בכל מקרה הניתוח בהדסה בוצע באיחור. הם אף טענו כי לתובע עצמו יש אשם תורם במצבו מפני שהשתהה שיהוי ניכר הן בביצוע צילום של עמוד השדרה והן בביקורו אצל האורתופד.

קופ"ח אף דחתה את דברי התובע לקשר סיבתי בין מצבו לפעולותיה, וטענה כי הקשר אם יוכח הוא רק לאיחור בגידול, ואילו יתר נזקיו נובעים מהלחץ מהגידול ומהניתוח עצמו, וכן מהעיכוב בטיפול בגידול שחזר פעמיים שלהם אחראים ביה"ח והתובע. לטענתה, בפעולות ביה"ח יש ניתוק של הקשר שבין הנזקים של התובע לבין מעשי הקופה.

ביה"ח טען כי העיכוב של עשרה ימים בניתוח היה סביר היות שמצבו של התובע לא החמיר, ולפיכך לא הצריך ניתוח מיידי, ודחייתו נבעה מהצורך בהכנות לקראת הניתוח ואף מבקשת התובע להמתין לשובו של הרופא המנתח מחו"ל. כן טענה כי האשמה מונחת לפתחו של התובע שמסר להדסה את תוצאות בדיקות ה -MRI שביצע באיחור רב. הדסה אף טענה כי עיקר הנזק לתובע נגרם לפני שאושפז אצלה.

האם בית המשפט יוכל להתעלם מהנזק שנגרם למטופל?

בנוגע לקופ"ח ביהמ"ש קבע כי רופאיה נהגו ברשלנות כשלא אבחנו את הגידול הסרטני עוד בתחילתו כשנזקי התובע היו קטנים, ואילו היה מוסר הגידול בתחילת תלונותיו הוא היה מחלים באופן מלא. רופא המשפחה הפר את חובת הזהירות כלפי התובע משלא יידע אותו כי עליו לגשת לאורתופד בדחיפות, והאורתופד הראשון התרשל כאשר התעלם מהסימנים המעידים על חסר נוירולוגי ולא שלחו לבצע בדיקות הדמיה לאיתור מקורו.

עם זאת ביהמ"ש קבע כי לא היתה התרשלות בהפנייתו של רופא המשפחה את התובע לאורתופד ולא לנוירולוג, ואף לא היתה התרשלות עת האורתופד לא אבחן כי חלה החמרה במצבו של התובע כיון שלאור העדויות התברר כי התובע ביקר אצל האורתופד פעם אחת בלבד.

ביהמ"ש דחה את טענות הנתבעים כי בכל מקרה חל עיכוב בהדסה, וכי אף אם היה האורתופד מפנה אותו לבי"ח לא היו מתייחסים לתלונותיו כאל מקרה דחוף, ובכל מקרה הניתוח היה מתעכב, כיוון שאין לדעת כיום איך היה נוהג בי"ח סביר אילו התובע היה מגיע אליו לאחר שהופנה על ידי הנתבעים.

ביהמ"ש קבע כי לתובע אין אשם תורם בכך שהגיע לאורתופד לאחר זמן רב מאחר שרופא המשפחה לא יידע אותו על הדחיפות בצורך להיבדק אצל האורתופד, ואין ספק כי לו היה התובע מיודע על הדחיפות הוא לא היה משתהה.

ביהמ"ש קבע כי מאחר שלתובע לא בוצעו בדיקות הדמיה עי רופאי קופ"ח אין כיום מידע אודות מיקומו של הגידול הסרטני באותה עת בה היה בטיפולם, ולפיכך לא ניתן לקבוע אם חלק מהנזקים מקורם בגידול עצמו, לפיכך קופ"ח גרמה גם כאן לנזק ראייתי שמעביר אליהם את נטל השכנוע, אך הם לא עמדו בו. לכן ביהמ"ש הטיל עליהם את האחריות על נזקי התובע עד הגיעו לביה"ח הדסה, כולל הנזקים שהגידול עצמו גרם.

בנוגע לביה"ח ביהמ"ש קבע כי הוא התרשל בעכבו את הניתוח הראשון כיון שמצבו של התובע עת התקבל למיון היה חמור, והדחייה גרמה לפגיעה בסיכויי החלמתו של התובע. כן קבע כי היתה רשלנות בהתנהלות ביה"ח לאחר חזרת הגידול כשלא פנה מיוזמתו לתובע ולא יידע אותו בזמן אמת על תוצאות בדיקת הMRI שביצע.

עם זאת קבע ביהמ"ש כי אין קשר סיבתי בין מחדלה של הדסה שלא עדכנה את התובע אודות תוצאות בדיקות ההדמיה ולא המליצה על ניתוח נוסף לבין מצבו הנוכחי, וזאת עקב התנהלות התובע שלא חזר זמן רב לביה"ח עם תוצאות הבדיקות, ואף בחר טיפול חילופי פרטי, מה שמלמד כי התובע לא היה מסכים להינתח בכל מקרה בהדסה בשנת 2002.

ביהמ"ש קבע כי מירב הנזק נגרם עקב איחור האבחון של קופ"ח, ולפיכך בפועל תישא קופ"ח במרבית הנזק, בשיעור 80%.
ביהמ"ש העריך את נזקי התובע בלמעלה משלושה מליון ₪.