רפאל אלמוגבאוקטובר 1989 רבקה שהיתה בחודש הששי להריונה חשה בדימום. רופא קופ"ח הפנה אותה לחדר מיון בביה"ח הילל יפה בחדרה, בציינו כי תאריך המחזור האחרון היה ביוני, עם זאת הוא ציין כי היא בחודש השישי להריונה. הרופא במיון של ביה"ח התייחס לגיל ההריון בהתאם לתאריך המחזור שנרשם בהפניה, ולפיו גיל ההריון נמוך בעשרה שבועות משהוא באמת. לאחר בדיקה שחרר את התובעת לביתה עם הוראות לחזור אם הדימום יימשך. למחרת משחזר הדימום ורבקה אף חשה בצירי לידה היא הגיעה שוב למיון, ושם נולדה הבת ג' עם תשניק, ולאחר שהשתפר מצבה התברר כי היא סובלת משיתוק מוחין.
ההורים והבת תבעו את משרד הבריאות כמפעילו של ביה"ח הילל יפה ברשלנות רפואית. לטענתם ביה"ח התרשל בכך שהרופא שם טעה בקבעו את גיל העובר בעשרה שבועות, ועקב כך לא אשפז אותה ולא ערך לה בדיקות נוספות לאיתור סימני לידה מוקדמת, ועקב כך נולדה לה בת עם שיתוק מוחין.
ביהמ"ש המחוזי כערכאה ראשונה קבע כי הנתבעת התרשלה כאשר הרופא טעה בקביעת גיל העובר בעשרה שבועות, וטעות זו היא בלתי סבירה ועולה כדי התרשלות, כיון שהרופא היה יכול לגלות בנקל את טעותו לו היה שואל מספר שאלות את האם. אילו היה מתיחס להריון לפי גילו האמיתי יתכן שהיו מבוצעות כבר אז בדיקות מוניטור ואולטרהסאונד שהיו עשויות לאתר סימני לידה מוקדמת.
עם זאת קבע ביהמ"ש כי אין קשר סיבתי בין ההתרשלות של התובעת לבין שיתוק המוחין, ומום זה לא היה נמנע בכל מקרה. למעשה הלידה שהתרחשה למחרת היתה פתאומית, וגם אם היו נערכות בדיקות מוניטור ואולטרהסאונד שהיו מגלות סימני לידה מוקדמת, הרי עקב היעדרם של צירים היו משחררים את האם לביתה ללא אשפוז. ביהמ"ש הוסיף כי אף אם האם היתה מאושפזת הרי הסיכוי שהרופאים היו נותנים לה סטרואידים היה אפסי, כיון שלפי הפרקטיקה הרפואית באותה עת לא נתנו לאשה סטרואידים אם לא היו סימני לידה קרובה. עוד הוסיף ביהמ"ש כי אף אם היו נותנים לתובעת סטרואידים הנזק לא היה נמנע כי שיתוק המוחין נגרם מהפגות של התובעת ומסיבוכיה, ולא כתוצאה מהתשניק.
ההורים והבת ערערו על קביעה זו לביהמ"ש העליון וטענו כי מתקיים קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעת לשיתוק המוחין של ג' ועל כן הוכחה עילת התביעה של רשלנות רפואית.
לטענתם, בערכאה קמא לא היתה התייחסות לנזק הראייתי שהתרשלות הרופא גרמה להם, שבגינה נדרשה העברת הנטל לנתבעים שיוכיחו כי האשפוז של האם לא היה מביא לתוצאה אחרת. לטענתם כתוצאה מהתרשלות הרופא האם לא אושפזה, ולפיכך לא חוברה למוניטור, וכך מנע מהם הרופא את האפשרות להוכיח כי היו סימני לידה מוקדמים, שאילו היו מתגלים היו הרופאים בביה"ח מעכבים את הלידה, ואף היו נותנים לאם סטרואידים שהיו בסבירות גבוהה מונעים את שיתוק המוחין של התובעת. לטענתם, טעה ביהמ"ש בקבעו כי בעת האירוע לא נהגו לתת סטרואידים כאשר נתגלו סימני לידה מוקדמת, ואף אם יש עמימות בקשר ליעילותם של הסטרואידים העמימות צריכה לפעול לטובתם.
טענות הנתבעת
מנגד טענה הנתבעת כי אין קשר סיבתי כנטען ע"י התובעים, וכי שיתוק המוחין נגרם עקב הפגות וסיבוכיה. כן טענו כי לא גרמה לנזק ראייתי כי בכל מקרה לאור תוצאות הבדיקה הקלינית של התובעת בפניתה הראשונה לביה"ח היא לא היתה מאושפזת, ולא היו נערכות לה בדיקות מוניטור ואולטרהסאונד. כן טענה כי בכל מקרה לא היה מקובל אותה עת בפרקטיקה הרפואית לתת ליולדת סטרואידים עקב מסוכנותם, ואף אם היו ניתנים הם לא היו מועילים ליולדת מאחר שיש לתיתם 48- 72 שעות לפני הלידה, מה שלא היה במקרה דנן.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור פה אחד וקבע כי ישנו קשר סיבתי בין ההתרשלות של הרופא לבין שיתוק המוחין ממנו סובלת התובעת.
ביהמ"ש העליון קבע כי התרשלות הרופא בביה"ח שטעה בקביעת גיל העובר גרמה לכך שלא בוצעה לאם בדיקת מוניטור, מה שמנע את הגילוי של סימני הלידה המוקדמת, וגרם לכך שלאם לא ניתנו סטרואידים. היות שהטעות הראשונית של הרופא בקביעת גיל ההריון מנעה מהתובעים בדיקה בה היו מתגלים סימני לידה מוקדמת כפי שהתרחשה בפועל למחרת, היא הסבה נזק ראייתי לתובעים, והיה ראוי להעביר את הנטל לנתבעת להוכיח כי לא התרשלה. ביהמ"ש קבע כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי בדיקת המוניטור לו נערכה לא היתה מראה סימנים של לידה מוקדמת, וכמו כן לא הצליחה להוכיח כי לא היה מקובל באותה עת לתת סטרואידים ליולדת שהתגלו אצלה סימני לידה מוקדמת.
לאור אי עמידת הנתבעת בנטל ההוכחה קבע ביהמ"ש כי לו הבדיקה היתה נערכת היו מתגלים סימני הלידה המוקדמת, ואילו היו מתגלים היו נותנים ליולדת סטרואידים כפי שבאותה עת היה מקובל בפרקטיקה הרפואית. ביהמ"ש הוסיף כי היות שקיימת עמימות בתשובה לשאלה אם מתן הסטרואידים היה מונע את שיתוק המוחין, הרי עקב רשלנות התובעת, ראוי להעביר את נטל השכנוע מהתובעים לנתבעת שתוכיח כי מתן הסטרואידים לא היה מונע אותו. ביהמ"ש קבע כי הנתבעת לא עמדה בנטל זה, ולפיכך אחראית בנזקי התובעים.
ע"א 10766/05
ניתן ביום 9.12.2010
תגובות אחרונות