נפטרה עקב אבחון מאוחר של דלקת קרום המוח

ביהמ"ש המחוזי בת"א קיבל תביעת עיזבון מנוחה ומשפחתה וקבע כי מותה נגרם הן בשל רשלנות רפואית מצד רופא תורן שהוזמן לטפל בה וביה"ח אליו הגיעה זמן מה לאחר מכן.

המקרה

מ' אישה בריאה לחלוטין, אם לשלושה ילידם בגילאי 3, 12 ו 15 שנים החלה לחוש ברע בליל החמישה באוגוסט 1992. היא סבלה מרעידות, מחום גבוה מכאבים ומכתמים על צווארה. בעלה של מ' הזמין רופא תורן מחברת רותם. רופא זה בדק את מ' בשעה ארבע לפנות בוקר, אבחן דלקת לא חריפה בדרכי השתן וקבע כי מצבה אינו חמור, ונתן לה טיפול תרופתי שכלל בין היתר מוסקול ואופטלגין. יום למחרת בצהרים משנוכח בעלה של מ' כי מצבה מחמיר הוא התלווה אליה אל רופא המשפחה במסגרת קופ"ח מאוחדת שאבחן ספסיס מנינגוקוקסמיה, אלח דם עקב חיידק הפוגע במעטפת המוח, והיפנה אותה באמצעות אמבולנס מיידית לבי"ח. מ' הגיעה לביה"ח אסף הרופא בסביבות השעה חמש אחר הצהריים  בהכרה. שלוש שעות ראשונות בהן שהתה במיון קיבלה אך ורק טיפול במשככי כאבים, ורק לאחר שלוש השעות הנ"ל הועברה למחלקת טיפול נמרץ, שם זכתה לראשונה לקבלת טיפול תרופתי, אולם לאחר מספר שעות נפטרה.

תביעת הרשלנות הרפואית

עיזבונה של מ' בעלה ושלושת ילדיה הגישו תביעת רשלנות רפואית כנגד הרופא התורן שטיפל במ' בלילה, כנגד רופא המשפחה וקופ"ח מאוחדת וכנגד מדינת ישראל כמפעילת ביה"ח אסף הרופא. בהמשך נמחקה התביעה כנגד רופא המשפחה וקופ"ח מאוחדת. התובעים טענו שמותה של המנוחה נגרם בשל התרשלותם של הנתבעים: לטענתם, הרופא התורן התרשל בבדיקתו את מ' עת הוזמן לביתם, הוא לא בדקה כראוי, לא ערך אבחנה של המחלה, ובהתאם לא העניק למ' את הטיפול הדרוש. לטענתם, הרופא התעלם מסימניה של המחלה, תוך שהוא מרגיע את מ' ללא כל הצדקה ובחר שלא לשולחה לבצע בדיקות שהינן מקיפות עוד בליל האירוע. התנהלות זו לטענת התובעים לא מתיישבת עם הסטנדרטים המצופים מרופא מיומן וסביר. כנגד מדינת ישראל, מפעילת ביה"ח, טענו כי חרף העובדה כי מ' הגיעה לביה"ח כשמצבה הינו חמור ביותר עם אבחנה של רופא המשפחה, לא הוענק לה בביה"ח טיפול רפואי כלשהו במהלכן של שלוש השעות בהן שהתה בחדר המיון, ובכך לא נהגה מדינת ישראל לפי סטנדרטים של זהירות סבירה.

התובעים אף הוסיפו כי במקרה הנוכחי חל הכלל הדבר מדבר בעדו, ומשכך יש להעביר את נטל הראייה לנתבעים להוכחת היעדרה של התרשלות.

מנגד הכחישו הנתבעים את טענותיה של מ' לרשלנות רפואית. הרופא התורן טען כי לא דווח לו ע"י המשפחה על תסמינים התואמים את המחלה, כפי שאובחנה מאוחר יותר, כמו הקאה חריפה, וכי הוא בניגוד לטענות התובעים הפנה את מ' בדחיפות לעריכת בדיקות רפואיות. ביה"ח טען כי בכל מקרה מ' הגיעה לביה"ח במצב שבו לא ניתן היה להצילה, והם העניקו לה את הטיפול המתאים.

מה קבע ביהמ"ש?

ביהמ"ש קיבל את התביעה כנגד שני הנתבעים.

בנוגע לרופא התורן ביהמ"ש קבע כי התנהלות הרופא התאפיינה ברשלנות רפואית בכמה מישורים, והתנהלות זו גרמה בסופו של יום למות מ'. ראשית, ביהמ"ש קבע כי הוא מקבל את עדויות התובעים כי מ' סבלה מהקאות קשות במהלכו של הלילה, ונתון זה הובא לתשומת ליבו של הרופא. ביהמ"ש הוסיף כי למעשה אין חולק כי מ' סבלה מחום גבוה, מצמרמורות ומכאבים בידה הימנית, והרופא התורן העיד בעצמו כי במצבים כאלו הדבר הראשון שיש לשלול הינו קיומן של מחלות שהינן קשות מאוד.

אך במקרה זה התעלם הרופא ממצאים אלו, לא אבחן נכונה את מצבה הקשה, ותחת זאת אבחן דלקת בדרכי השתן, כאשר אבחנה זו גם לדעת מומחי הנתבע היתה חסרת כל בסיס, וללא שעמדו לפני הרופא סימנים שהינם מכוונים למצב זה. בנוסף קבע ביהמ"ש כי אינו מקבל את עדות הנתבע כי הפנה את מ' בדחיפות לביצוע בדיקות שתן ודם, וקבע כי טענתו זו אינה מתיישבת עם אבחנתו השגויה, אלא מתיישבת דווקא עם טענת התובעים, כי הרופא הרגיעם ואמר כי אין להם סיבה לדאגה. ביהמ"ש אף הדגיש כי מחומר הראיות עולה כי הרופא היה מודע לחלוטין כי תסמיניה של מ' מצריכים בדיקה לסימנים מנינגיאליים, אך הוא בחר שלא להפנותה למעקב רפואי מיידי, ובכך סטה מסטנדרטים של רופא זהיר וסביר.

בנוגע למדינת ישראל, קבע ביהמ"ש, כי יש לדחות את טענת הנתבעת כי מ' הגיעה לביה"ח במצב שהינו אל חזור, ולא ניתן היה להצילה. ביהמ"ש קבע כי מחומר הראיות עולה כי טרם הגעתה של מ' לביה"ח היא לא היתה במצב של סכנת חיים מיידית. היא היתה בהכרה, ואף התהלכה, ואין כל אינדיקציות על הדרדרות במצבה בזמן הקצר לאחר הגיעה לביה"ח.  בנוסף קיבל ביהמ"ש את טענת התובעים כי לו מצבה היה כה חמור בודאי שלא היתה הצדקה להשאירה בחדר המיון זמן כה רב טרם העברתה לטיפול נמרץ. בנוסף קבע ביהמ"ש כי ביה"ח איחר במתן הטיפול האנטיביוטי, והיה עליו לתיתו למ' כבר עם הגעתה לביה"ח במקביל לעריכתן של הבדיקות שעברה, שלמעשה בוצעו אף הן באיחור. הימנעות בהחלת טיפול אנטיביוטי מיידי מהווה התרשלות. עם זאת קבע כי סיכויי החלמתה של מ' עם הגיעה למיון עקב התרשלות הרופא התורן עמדו על עשרים אחוזים בלבד, ואי לכך פיצוי ביה"יח יהיה חלקי בלבד.

תא  2243/98   עזבון המנוחה מ.ש ז"ל ואח' נגד  ד"ר יונס באסם ואח'

ניתן ביום 11.12.05