רפאל אלמוגכאשר רופאים מפנים מטופלים לביצועו של ניתוח, המטופלים בטוחים ומקווים כי ההפניה לניתוח נעשתה לאחר שמוצו כל האפשרויות השמרניות האחרות, ואין בנמצא דרכים בלתי כירורגיות לסייע להם לפתור את הבעיה הרפואית ממנה הם סובלים, זאת כיוון שמטבע הדברים ניתוחים כרוכים בסיבוכים שונים, החל מסיבוכים בלתי ניתנים למניעה, וכלה בסיבוכים שמקורם ברשלנות רפואית. נשאלת השאלה האם רופא שלא ניסה לטפל בחולה בטיפול שמרני וביצע ניתוח, שאף הסתבך, יהיה אחראי ברשלנות רפואית הן מעצם הבחירה בניתוח והן בשל הסיבוך בניתוח?
בימ"ש השלום בקריות קיבל תביעת רשלנות רפואית של מטופלת, אשר נותחה לשם כריתתה של בלוטת התריס, ונותרה לאחר הניתוח עם שיתוק במיתר הקול הימני שלה, וקבע כי הרופאים אכן התרשלו בביצועו של הניתוח, מה שגרם לנזקי התובעת. עם זאת קבע ביהמ"ש כי הגם שבנמצא היה טיפול אשר אינו ניתוחי לטיפול בבעייתה של התובעת, הבחירה עצמה בניתוח לא היתה שגויה, ולא מעידה על התרשלות, שכן לאור ההיסטוריה הרפואית של התובעת לא היה מנוס מביצועו של ניתוח.
תיאור המקרה
בחודש ינואר שנת 2006 התקבלה ק' במרכז רפואי בני ציון, ולאחר כשבוע נותחה לצורך כריתתה של בלוטת התריס על מנת להשיג איזון של הבלוטה, אשר היתה בלתי מאוזנת. לפני כניסתה אל הניתוח נבדקה ק' אצל רופא אף אוזן גרון, ונמצא כי תנועתיותם של מיתרי הקול אצלה תקינה. יומיים אחרי ביצועו של הניתוח נבדקה בשנית על ידי רופא אף אוזן גרון אשר אבחן כי מיתר הקול הימני שלה הינו משותק, ואף לא קיימת תנועתיות כלשהי במיתרי הקול. לק' הוענקה נכות לצמיתות בשיעור עשרה אחוזים עקב קיום צרידות ניכרת שהינה קבועה.
תיאור התביעה
בגין נזקיה הגישה ק' לבימ"ש השלום בקריות תביעת רשלנות רפואית כנגד משרד הבריאות האחראי על ביה"ח בני ציון וכנגד המנתח. ק' טענה בהסתמך על חוות מומחה רפואי מטעמה כי במקרה שלה היה שגוי לנתחה בשל המצב הקרדיאלי שלה, ועקב העובדה שנטלה קומדין באופן קבוע. לדעת המומחה מטעמה, היה על הרופאים לבחור בטיפול שאינו כירורגי לנוכח סיכוניו של הליך דרסטי זה בנסיבותיה שלה ולטפל בה טיפול תרופתי באמצעות מתן מנות גבוהות של יוד הקרוי יוד 131. יתרה מזאת טענה התובעת, כי הרופאים אשר טעו בבחירת הטיפול המתאים לה התרשלו אף בביצועו של הניתוח עצמו, שכן כירורג סביר וזהיר היה מזהה את העצב החוזר לפני שנכנס כירורגית אל הגרוגרת, וזאת במטרה לשמור עליו, אך במקרה של התובעת דבר זה לא נעשה כלל, וכתוצאה מכך המנתח גרם לשיתוק מיתר הקול הימני של התובעת.
מנגד הכחיש הנתבעים את המיוחס להם, ובהתבסס על חוות דעת נגדית מטעמם טענו שהתובעת כשלה מלהוכיח תביעתה, ולא הוכיחה את הקשר הסיבתי בין התנהלות הנתבעים לנזקיה. מומחה הנתבעים קבע כי הבחירה באפשרות של ניתוח היתה בהחלט סבירה והתאימה לתובעת לנוכח מצבה הרפואי הכללי של התובעת במועדים הרלוונטים. לדעתו בשל מחלה קרדיאלית ממנה סבלה התובעת, אשר מקורה היה בהפרעות קשות בתפקוד הכבד, בלתי אפשרי היה לתת לה טיפול בתרופות אשר ניתנות דרך הפה. בנוסף, קבע מומחה הנתבעים כי היות שהבחירה בניתוח היתה תקינה, ולנוכח העובדה כי סיבוכים הם חלק טבעי מניתוחים, הרי לא ניתן לומר כי הנתבעים התרשלו בטיפול בתובעת, ולהפך באמצעות הניתוח הנ"ל ניצלו חייה.
קביעת בית המשפט
בהמ"ש קיבל את התביעה באופן חלקי. ראשית קבע ביהמ"ש כי הבחירה לטפל בתובעת בדרך של ניתוח היתה תקינה וסבירה ולא העידה על התרשלות העולה כדי רשלנות רפואית. הגם שביהמ"ש פסק כי טענת הנתבעים, כי עצם הבחירה באפשרות של ניתוחה של התובעת הביאה להצלתם של חייה אינה כה מדויקת, הרי שלנוכח חוות הדעת הרפואיות בעניין מצבה הרפואי של התובעת במועדו של הניתוח לא ניתן לקבוע כי ההחלטה לנתחה היתה החלטה שאינה סבירה.
עם זאת, ביהמ"ש כי הנתבעים התרשלו במהלך ביצועו של הניתוח, ולפיכך חייבים בנזקי התובעת. ביהמ"ש קבע כי לאחר בחינת טענותיהם של הצדדים לעניין מהלכו של הניתוח יש לאמץ את טענתו של המומחה מטעמה של התובעת אשר ביסס מסקנותיו על הפרוטוקול מחדר הניתוח, כי כירורג סביר שהינו זהיר נדרש לזהות את העצב החוזר לפני שנכנס באופן כירורגי לגרוגרת לצורך הניתוח, וזאת כדי לשמור על העצב ולא לפגוע בו. ביהמ"ש פסק כי במקרה דנן המנתח לא נהג כך, ובפעולה רשלנית זו הביא לשיתוק במיתר הקול הימני של התובעת. ביהמ"ש קבע כי אמנם המומחה מטעם ביהמ"ש לא התייחס לעניין זה בחוות דעתו, אך ניתן לקבוע כי אימץ אף הוא את עמדתו של מומחה התובעת.
ביהמ"ש אף קבע כי מחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש עולה כי מתקיים קשר סיבתי בין הניתוח הרשלני לבין נזקיה של התובעת, שכן ברור כי לפני ניתוחה מיתרי הקול של התובעת היו תקינים, ואילו אחריו נותר שיתוק שהינו מלא במיתר קול אחד, כך שסביר בהחלט להניח כי השיתוק נגרם בעקבות הניתוח.
ת"א 217-07 גרשון נ' ד"ר גלילי עופר ואח'
ניתן ביום 5.5.2011
תגובות אחרונות