הולדה בעוולה

"טוב מותי מחיי"- הולדה בעוולה כתוצאה מרשלנות רפואית בלידה

במרבית האירועים הקשים והמצעים שקורים לנו בחיינו אנו אומרים לעצמנו וגם אחד לשני – "העיקר שנותרנו בחיים", או "העיקר שכולם בריאים ושלמים". האם מישהו מאיתנו אי פעם הטיל ספק בביטוי ובאמירות אלו ? מרביתנו יענו על כך בשלילה. אולם, לפני מספר שנים בעקבות מקרה שנדון בבית המשפט העליון בישראל, הוכנס למערכת המושגית של ענף הרשלנות הרפואית גם המונח "הולדה בעוולה".

הולדה בעוולה היא טענה הנוגעת ללידתו של וולד כתוצאה מרשלנות רפואית בלידה. כלומר, בעקבות רשלנות רפואית של הגורמים המטפלים אשר לא ייעצו כנדרש או לא פעלו כנדרש לא נמנעה לידתו של הוולד והוא אכן נולד. לידה זו היא "הולדה בעוולה".

המקרה אשר חידד מכל את הטענה הקשה שאומרת בפשטות ובגסות "רק בשל הרשלנות הרפואית שלכם בלידה שלי- אני נולדתי. הולדתי, היא הולדה בעוולה". מקרה זה הוא פסק דין זייצוב.

העובדות: תינוק בעל נכות ומום קשה נולד כתוצאה מרשלנות רפואית, והילוד עצמו טוען שחייו הם בבחינת נזק ולכן תובע פיצוי בשל עצם היוולדו. במקרה של פסק-הדין הרשלנות הרפואית באה לידי ביטוי ביעוץ גנטי כושל של הגורמים המטפלים. היו למעשה שתי אפשרויות באותו מקרה: או שאותו אדם יוולד עם מום או שלא יוולד בכלל. האם עדיף אי חיים מאשר חיים בסבל? ושאלה קשה זו נידונה בפני בית המשפט העליון בישראל אשר, באופן מובן לחלוטין, נחלק בדעותיו בהתמודדות עם השאלה.

בית-המשפט מציג שתי דעות. האחת היא של השופטת בן פורת שאומרת שקשה להשוות אי חיים לחיים, אבל ממילא מעריכים גם נזקים אחרים קשים להערכה, ויש מצבים בהם החיים הם כל כך קשים שעדיף שהאדם לא היה בא לעולם. לכן רק במקרים מאוד קיצוניים בהם "טוב מותי מחיי" יכירו בחיים כנזק. שהרי טענה הולדה בעוולה בשל רשלנות רפואית בלידה היא למעשה הטענה כי הנזק אשר נגרם לאדם הוא היות בחיים. להזכירכם- הענף המשפטי של הרשלנות הרפואית הוא ענף בדיני הנזיקין ולכן, התובע בגין רשלנות רפואית צריך לעמוד על הנזק שנגרם לו. במקרה של הולדה בעוולה בשל רשלנות רפואית בלידה – הנזק הוא הלידה- החיים.

הגישה השנייה של בית-המשפט היא של השופט ברק שאומר שהדבר שכן ניתן לבחינה הוא השוואת חיים בסבל לחיים רגילים. לגישתו, המסקנה הנגזרת מכך היא שיש להשוות בין הילד עם המום לילד בריא ולפצות אותו. הקושי עם הגישה הזו הוא שיש כאן השוואה למצב שלא היה יכול לקרות במציאות. שכן, הילד לא היה יכול להיוולד בלי המום.

הגישות האלו נבדלות זו מזו. ראשית, הגישה של ברק מאפשרת תביעות רשלנות רפואית בלידה רבות מאוד משום שהיא מכירה גם בנזקים קלים יחסית. המסננת העיקרית בהולדה בעוולה לפי גישת ברק, היא דרישת קשר סיבתי בין הולדת הילד לבין ההתרשלות. שנית, לפי גישת ברק, הפיצוי גדול יותר בצורה משמעותית ("השבה" למצב של חיים תקינים, לרבות אפשרות השתכרות וכו').

עצות, מענה לשאלות וסיוע של עורכי דין

בפועל לא הייתה הכרעה בין שתי הגישות, אבל גישתו של ברק יותר פופולארית כיום בבתי המשפט בערכאות הנמוכות (שלום ומחוזי)

שאלה מעניינת שנותרה פתוחה: האם לאור פסק-דין זייצוב קטין יכול לתבוע את הוריו ברשלנות על הפגמים הגנטיים שהוא סובל מהם, או על כך שנולד ממזר? אינטואיטיבית, התשובה היא שלילית, אולם ההנמקה לכך לא ידועה. שכן, אם הנזק הוא ההולדה בעוולה- עצם החיים. הרי אדם יכול לתבוע את הוריו על כך שהביאו לעולם, לא? תחשבו על זה.