רופא התקין למטופלת הרה התקן למניעת הריון

כיום נהוג לתכנן את גודל המשפחה, ואחת הדרכים לכך היא באמצעות התקן תוך רחמי. כדי להתקינו יש צורך בהתקיימות מספר תנאים, כשאחד מהם הוא שהאישה לא תהיה בהריון. הימצאות התקן ברחם בהיות האשה בהריון מסכנת את האם ואת העובר. נשאלת השאלה האם רופא שהתקין לאישה התקן כזה מבלי לוודא שהיא אינה בהריון וגרם לה להפסיק את הריונה אחראי ברשלנות רפואית?

בימ"ש השלום בירושלים קבע

הרופא שהתקין לאשה הרה התקן תוך רחמי למניעת הריון ולא ווידא כי אינה בהריון בעת ההתקנה וגרם לה להפסיק את הריונה אחראי ברשלנות רפואית בגין נזקיה. כן הדגיש כי היעדרם של רישומים רפואיים מעיד אף הוא על רשלנות בטיפול הרפואי.

התובעת י' ילידת 1971, פנתה לרופא נשים עשרה חודשים לאחר לידת ילדה הרביעי על מנת שיכניס לרחמה התקן למניעת הריון, שבכמותו השתמשה גם בעבר. הוא הזמינה לפגישה נוספת במהלכה החדיר לרחמה את ההתקן. לאחר כארבעה שבועות התברר לתובעת לאחר שביצעה בדיקת דם כי היא בהריון. היא פנתה שוב לרופא, שבבדיקת אולטרהסאונד קבע כי הריונה הוא בן עשרה שבועות. האישה שחששה מהסיכונים בהמשך ההריון עם ההתקן בחרה להפיל, והופנתה ע"י הרופא לועדה להפסקת הריון, והריונה הופסק.

למה הרופא לא הציג למטופלת את הסיכונים?

האישה תבעה את הרופא ואת קופ"ח מאוחדת מעסיקתו בגין רשלנות רפואית במהלך הריונה, הליך שהוא מסוכן, ואף מלווה בדילמות מוסריות, ואף גרם לה נזקים. לטענתה הרופא התרשל בכל טיפולו בה. כבר בביקורה הראשון אצל הרופא היא הביעה לפניו את חששה כי היא בהריון עקב האיחור בווסת. בביקור זה הוא ערך לה בדיקת PAP באמצעות מכשיר רפואי, כשהיא משוכנעת כי הבדיקה באמצעות המכשיר נועדה לגלות אם היא בהריון.

לטענתה, לאחר הבדיקה הרופא אמר לה כי בדיקתה תקינה, ועקב העובדה שרשם לה מרשם להתקן וקבע לה תור להתקנתו היא הבינה כי אינה בהריון. בבדיקה זו הוא לא ערך לה לא בדיקה וגינאלית, ולא בדיקת אולטרהסאונד, ואף לא שלחה לבדיקות דם. גם בביקורים הבאים הרופא התרשל לטענתה, כשלא בדק אם היא בהריון לפי הכנסת ההתקן, וגם כשגילה שהיא בהריון אמר לה שהיא יכולה להמשיך בהריונה עם ההתקן ללא כל חשש, ולא הציג לה את הסיכונים בכך. כמו כן לא הציג לפניה את האפשרות להמשכת ההריון תוך הוצאת ההתקן.

מנגד טענו הנתבעים כי הפסקת ההריון אינה קשורה כלל להימצאות ההתקן התוך רחמי, אלא נבע מרצונה של האשה להפסיקו בהיותו הריון לא מתוכנן. הנתבעים הוסיפו כי הרופא יידע אותה על האפשרות להמשיך בהריונה לאחר הוצאת ההתקן, וכי היא סירבה.

ביהמ"ש קבע כי היתה רשלנות רפואית בהתנהלותו של הרופא, בכך שלפני שהחדיר לרחמה התקן למניעת הריון לא וידא כי אינה בהריון. התרשלותו באה לידי ביטוי כבר בביקורה הראשון אצלו כשהאישה העלתה בפני הרופא את חששה כי היא בהריון עקב איחור בווסת, הוא לא ערך בדיקות מתאימות לוידוא הריון, כמו בדיקה וגינאלית ואולטרהסאונד, ואף לא שלחה לבצע בדיקות דם לאישור או שלילת הריון, דבר שמנוגד לפרקטיקה הרפואית הנוהגת.

הביקור השני

התרשלותו המשיכה גם בביקור השני של התובעת אצלו, עת התקין לה את ההתקן, שגם במהלכו לא וידא לפני התקנתו כי אינה בהריון. הוא לא ערך בדיקות לקביעת גודל הרחם לא ע"י מישוש חיצוני, ואף לא באמצעות בדיקה וגינאלית, למרות שטען כי כך הוא נוהג כשגרה לפני כל התקנת התקן כזה. התרשלותו בביקורה השני התרשל אף כשהתקין את ההתקן לאחר שעבר המועד הרפואי המותר להתקנתו לאור נתוניה של התובעת, ואף התרשל בביצוע הטיפול ללא החתמת המטופלת על טופס של הסכמה מדעת.

הביקור השלישי

גם בביקורה השלישי של התובעת אצל הנתבע לאחר שהתברר לה כי היא בהריון הנתבע התרשל. התרשלותו באה לידי ביטוי בהשארת ההתקן ברחמהכ. גם אם סבר לפי אחת האסכולות המקובלות ברפואה שאין בהשארת ההתקן תוך הריון כל נזק היה עליו לידעה כי יש אסכולה נוספת מקובלת לפיה השארת התקן בהריון מסכן את האם והעובר. יתרה מכך, גם אם כפי שטען אמר לתובעת כי היא יכולה להמשיך בהריון לאחר הוצאת ההתקן הרי היתה רשלנות מצידו כשלא הוציא את ההתקן בשלב זה, כשהוצאת ההתקן בשלב ניתנת לביצוע ללא כל קושי.

לאור היעדר תיעוד רפואי מצד הרופא בנוגע למהלך ביקוריה של התובעת אצלו, ביהמ"ש העדיף את הגרסה של התובעת ודחה את גירסת הרופא כי ערך לאשה את כל הבדיקות הנדרשות במהלך ביקוריה וכי יידע אותה על האפשרות להמשיך בהריונה לאחר הוצאת ההתקן, וכי היא סירבה. לאור פסיקות קודמות קבע ביהמ"ש כי היעדר רישומים רפואיים מעיד על רשלנות רפואית בטיפול הרפואי עצמו, ואף מעביר את נטל ההוכחה לנתבע, ולפיכך הנתבע התרשל.

ביהמ"ש קבע כי יש קשר סיבתי בין ההתרשלות של הנתבע לבין הנזקים שנגרמו לתובעת, כיוון שהרופא לא הציג בפני התובעת את האפשרות של הוצאתו של ההתקן והמשכת ההריון, אלא רק את האפשרות של המשכת ההריון עם ההתקן, וכשהתברר לאשה כי השארת ההתקן היא דבר מסוכן, הוא גרם לבחירתה של התובעת להפסיק את ההריון.

קופת חולים נמצאה אף היא אחראית ישירה ברשלנות רפואית בהיותה המעסיקה של הרופא אשר טיפל באחת ממבוטחיה.

ביהמ"ש פסק כי על הנתבעים לפצות את התובעת בסך של 108,000 ₪.

ת"א 1840-07