רשלנות רפואית פה ולסת

מטופלים רבים נוטים לשכוח כי זריקת האלחוש שמוזרקת לפיהם במהלך טיפול שיניים שגרתי, עלולה להסב להם נזקים רבים במידה והיא מתבצעת ברשלנות (וגם אם לא מעורבת כל רשלנות באקט ההזרקה, כפי שיפורט להלן). ודוק, הזרקה לא נכונה של חומר ההרדמה עלולה להביא לפגיעה בעצב הלינגואלי, אשר עלולה לגרום לאיבוד תחושה בלשון, אובדן חוש טעם ולבעיות נוספות בדיבור ובלעיסת מזון.

מר הנובר חווה על בשרו את התוצאות ההרסניות שעלולות לנבוע מהזרקת חומר הרדמה. כך, במהלך טיפול שיניים הוזרקה לפיו זריקת האלחוש, אשר פגעה בעצבי הפה. בהקשר זה יש להבהיר כי לא כל פגיעה שנגרמת למטופל מהווה תוצאה של רשלנות רפואית פה ולסת מצידו של הרופא. על מנת שהזרקת זריקת האלחוש תעלה כדי רשלנות רפואית פה ולסת על המטופל להוכיח כי האופן שבו הרופא הזריק את החומר סטה מהסטנדרט הרפואי המקובל. במקרה של מר הנובר, כלל לא נטען כי רופאת השיניים הנתבעת הזריקה את חומר ההרדמה באופן רשלני, אלא טענות הרשלנות הרפואית פה ולסת התמקדו באופן שבו טיפלה הרופאה בפגיעה העצבית לאחר שארעה. בנוסף, טענות הניזוק עסקו גם בהכנות שביצעה הרופאה לטיפול השיניים (סתימת חור בשן), אשר לדידו היו אף הן רשלניות משום שהרופאה כלל לא הבהירה בפניו כי זריקת האלחוש עלולה להוביל לאותם נזקים בעצבי פיו.

בית המשפט מקבל את תביעת רשלנות פה ולסת דנן וקובע כי התרשלותה של הרופאה הייתה במתן ההסבר אודות ההרדמה לפני טיפול השיניים. כך, בטופס ההסכמה עליו חתם התובע לפני הטיפול, לא הייתה כל התייחסות להליך ההרדמה, קל וחומר שלא נמסרה למטופל אינפורמציה אודות הסיכונים שעלולים להיווצר בעקבות הזרקת חומר ההרדמה.

באפשרותך לפנות אל עורכי דין מקצועיים לקבלת ייעוץ משפטי – לחץ כאן

בית המשפט פוסק כי על הרופא הסביר בנסיבות העניין הייתה מוטלת חובה ליידע את התובע, כבר בטיפול הראשון, על הנזקים האפשריים שעלולים להתרחש בעקבות ההרדמה. הרופאה לא נהגה כך במקרה דנן ועל כן יש לראות בהנהלותה רשלנות רפואית. למרות זאת בית המשפט סבור כי בנסיבות העניין, אף אם הרופאה הייתה פורסת בפני המטופל את כל המידע הקשור בזריקת האלחוש, הוא בכל זאת היה מסכים לביצוע הטיפול הכרוך במתן הזריקה. אשר על כן, לא מתקיים קשר סיבתי בין אותה רשלנות רפואית לנזקים שנגרמו לפיו של התובע.

אולם, למרות הקביעה האמורה בית המשפט פוסק לתובע פיצוי בסך של כחמישה עשר אלף שקלים (כולל הוצאות משפט בסך של חמשת אלפים שקלים) וזאת משום שהוא מוצא כי אותה רשלנות רפואית במתן ההסברים במועד הטיפול הראשון גרמה לתובע נזק מסוג של פגיעה באוטונומיה על גופו.

פסק הדין שלעיל ממחיש היטב את הטענות שיכול תובע בתביעת רשלנות רפואית פה ולסת (ובכלל) לעלות. ראשית, הוא יכול לטעון כי הליך הטיפול עצמו היה רשלני וגרם לו לנזקים רפואיים. שנית, הוא יכול לטעון כי ההליך שקדם לטיפול היה רשלני, כך שאילו היה נפרס בפניו כל המידע אודות הטיפול, הרי שהוא היה מסרב לבצעו. שלישית, המטופל אף יכול לטעון כי הרשלנות הרפואית במתן ההסברים אודות הטיפול אמנם לא הובילה באופן ישיר לנזקיו, אולם היא גרמה לו לפגיעה באוטונומיה, אשר גם בגינה הוא זכאי לקבל פיצוי.

לעיון בפסק הדין המלא ראו – ת.א 12278/03