אם עברת טיפול רפואי במרפאת עיניים ונגרם לך נזק, אנו ממליצים לך לפנות לקבלת ייעוץ משפטי ורפואי על מנת להעריך האם הטיפול הרפואי עולה כדי רשלנות רפואית עיניים. מטופלים רבים נדהמים לגלות לאחר בחינת עניינם כי הנזק ממנו הם סובלים הינו תוצאה של טיפול רפואי רשלני אשר הוענק להם במסגרת הרפואית בה טופלו. עיינו בכתבה הבאה על מנת לגלות את המקרים השכיחים בהן מוגשות תביעות, לרבות דוג' מפסיקת בתי המשפט בנושא.
רשלנות רפואית עיניים עלולה להתרחש עקב סיבות רבות, כאשר עיקרן:
– אבחון לקוי ומאוחר של המחלה
– מתן טיפול רפואי שאינו מתאים בנסיבות העניין
– רשלנות בניתוח עיניים
– התרשלות בטיפול התרופתי
להערכת סיכוי תביעתך באפשרותך לפנות אלינו באמצעות טופס יצירת הקשר ואנו נשיבך בהקדם. פנייתך אישית ודיסקרטית.
דוגמא של רשלנות רפואית עיניים בפסיקת בתי המשפט:
בראשית שנת 2001, חש דוד בהפרעת ראיה, ונשלח לבצע בדיקות על מנת לזהות את מקור הבעיה. בדיקת MRI שעבר העלתה, כי קיים גידול בבלוטת המוח, והוא שפגע בעצב הראיה של דוד וגרם לו להפרעות הראיה. דוד פנה לבית החולים לקבלת ייעוץ, שם נאמר לו כי עליו לעבור ניתוח להסרת הגידול. במהלך הניתוח נגרם נקב שהוביל לדליפת נוזל מוח שדרתי, מה שעלול להגביר את הסיכון לדלקת קרום המוח, ועל כן בסיום הניתוח נאטם הנקב.
בימים שלאחר הניתוח עבר דוד התקפים אפילפטיים ולאחר כשבוע שוחרר מבית החולים, כשבידו הנחיות כיצד להמשיך את הטיפול התרופתי והמעקב הרפואי. במהלך השבועות והחודשים הבאים, סבל דוד מדימומים חוזרים ונשנים באפו, עבר בדיקות שונות, ואף טופל פעמיים במיון בית החולים, עד שלבסוף פונה ע"י מד"א לבית החולים, שם אובחן כי הוא סובל מדלקת קרום המוח. לאור זאת הוחלט, כי יש לבצע ניתוח על מנת לסגור את פתח הדליפה, והניתוח אכן בוצע.
עקב השתלשלות האירועים, תבע דוד את בית החולים בגין רשלנות רפואית עיניים.
בשנת 2006, כחמש שנים לאחר הניתוח, פונה דוד לבית החולים מאחר שסבל מכאבי ראש עזים, שם אובחן כי הוא סובל מדלקת קרום המוח בשנית. דוד אושפז, טופל ושוחרר לביתו לאחר מספר ימים.
בעקבות זאת, תביעת הרשלנות הרפואית עודכנה וכללה אף את הדלקת השנייה.
בית המשפט בחן את תביעת רשלנות רפואית עיניים דנן כנגד בית החולים, ומצא כי התנהלות בית החולים במהלך הניתוח הייתה סבירה ולא עלתה לכדי רשלנות. עם זאת, מצא בית המשפט כי רופאי בית החולים אכן התרשלו באופן שבו התייחסו לתלונותיו של דוד לאחר הניתוח. נקבע, כי בפעם השנייה שדוד הגיע לחדר המיון עקב הפרשה דמית מאפו, הייתה מוטלת על הרופאים החובה לעבור על כלל החומר, ובכלל זאת על דו"ח הניתוח, ולקבל החלטה בהתאם לכלל הממצאים.
לאחר שקבע כי בית החולים התרשל בטיפול בדוד, בחן ביהמ"ש את שאלת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הדלקות. לצורך כך, ביהמ"ש דן באופן היפותטי בשאלה – האם במידה ובית החולים לא היה מתרשל בבדיקותיו, הדלקות היו נמנעות ? רק תשובה חיובית לשאלה זו, לפיה התנהלות סבירה של בית החולים הייתה מונעת את הדלקות, תעמוד בדרישת הקשר הסיבתי, ולמעשה, תשלים את תביעת הנזיקין בגין רשלנות רפואית.
בית המשפט סבר, כי דלקת קרום המוח הראשונה והנזקים שבעקבותיה אכן היו נמנעים לו טופל דוד באופן ראוי. לגבי דלקת קרום המוח השנייה, נקבע כי התנהלות בית החולים הייתה סבירה, ולא התקיים קשר סיבתי בין רשלנות בית החולים לבין הנזק שנגרם.
לבסוף, עבר ביהמ"ש לבחון את שאלת הנזקים שנגרמו לדוד וגודל הפיצויים שהוא זכאי להם.
בהסתמך על חוות הדעת הרפואיות נקבע כי דוד סובל מנכות תפקודית מסוימת, ונכות זו, פוגעת ביכולת ההשתכרות שלו. לצורך קביעת גובה הפיצויים, בחן ביהמ"ש מהו ההפרש המשוער בין הסכום שדוד היה משתכר בעבודתו ללא הניתוח עד הפנסיה לבין הסכום שהוא צפוי להשתכר לאחר הניתוח, וסכום זה נדרש בית החולים לשלם. בנוסף, קיבל דוד פיצוי על הכאב והסבל שחווה, על הוצאות נסיעות וניידות, וכן החזר על הוצאות רפואיות.
תגובות אחרונות