רשלנות רפואית בניתוח הלפרוסקופיה

בית המשפט מצא, כי המידע שנמסר לרבקה על ניתוח הלפרוסקופיה שעמדה לעבור לקה בחסר, וחייב את בית החולים לשלם לה פיצויים בסך 200,000 שקלים

בדצמבר 1997, עברה הגברת רבקה כהן, ניתוח להסרת הרחם, בבית החולים סורוקה, בשיטת הלפרוסקופיה. לטענתה, לאור ההיסטוריה הניתוחית האישית שלה, שכללה ניתוחים גניקולוגיים שונים, הייתה בעיה לנתח אותה בשיטת הלפרוסקופיה, עקב חשש מפגיעה באיברים סמוכים. מעבר לכך, טענה רבקה, כי הצוות הרפואי לא יידע אותה על האפשרויות השונות הקיימות לביצוע הניתוח, וממילא היא לא הכירה את החסרונות והיתרונות של כל שיטה ושיטה. לאור טענותיה אלה, הגישה רבקה תביעות בגין רשלנות רפואית ופגיעה באוטונומיה כנגד בית החולים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי לרבקה נגרמו נזקים במהלך הניתוח, ושנזקים אלו, הכוללים פגיעות שונות במעי, לא נתגלו במהלך הניתוח. על כן, עבר בית המשפט להכריע בשאלות המשפטיות שנותרו פתוחות, וראשית בשאלה, האם הבחירה שערך הצוות הרפואי, לבצע את הניתוח בשיטת הלפרוסקופיה, על אף הניתוחים הקודמים שעברה רבקה, עולה לכדי רשלנות רפואית או לא.

על מנת לענות על שאלה זו, בחן בית המשפט את חוות דעת המומחים. בית המשפט קיבל את עמדת מומחי בית החולים, כי הקונסנזוס המקצועי לא כלל הוריה כנגד ניתוח הלפרוסקופיה במצבה של רבקה בזמן הניתוח, ועל כן קבע, כי החלטת בית החולים לבצע את הניתוח בדרך זו, הייתה בהתאם לפרקטיקה הרפואית שהייתה נהוגה באותה עת, ולא עלתה כדי רשלנות רפואית.

מכאן, עבר בית המשפט לבחון את טענתה השנייה של רבקה, על כך שלא נפרסו בפניה האפשרויות השונות שהיו קיימות לביצוע הניתוח, ובכלל זאת היתרונות והחסרונות של כל שיטה, כאשר מנגד טען הרופא המנתח, כי הוא יידע את רבקה ובעלה לגבי האפשרות לבצע פתיחת בטן במקום הלפרוסקופיה, כמו גם על הסיכונים הקיימים בניתוח מעין זה. חשוב לציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה שרבקה חתמה על טופס ההסכמה לניתוח, אך רבקה טענה כי לא נתנו לה לקרוא את הטופס, ורק אמרו לה לחתום.

בית המשפט הבהיר, כי החובה להשיג את הסכמת החולה חלה על הרופא, ועל כן, כאשר קיים חוסר במידע לגבי מידת הסכמתו של החולה, נטל ההוכחה מוטל על כתפי הצוות הרפואי. לאור זאת, קבע בית המשפט, כי אין הוכחה שטופס ההסכמה הוסבר לרבקה, בהתאם ליכולת ההבנה שלה, וחתימתה אינה מעידה שהבינה מה שהוסבר לה. מעבר לכך, אין בטופס מידע על החלופות האפשריות שעמדו בפני רבקה, ניתוחיות ולא ניתוחיות, ועל כן בכל מקרה אין בו כדי להפוך את הסכמתה לניתוח להסכמה מדעת.

לאור זאת, בית המשפט קבע, כי הייתה פגיעה באוטונומיה של רבקה מצד בית החולים, שכן הסכמתה לניתוח לא הייתה הסכמה מדעת, כפי שראוי וצריך היה להיות. בית החולים חויב בתשלום פיצויים לרבקה בסך של 200,000 שקלים בגין פגיעה זו.

אם עברתם ניתוח, ואתם חשים שלא ניתנו לכם הסברים מספקים על הסכנות שהיו כרוכות בניתוח ולא נפרשו בפניכם החלופות האפשריות, אנו ממליצים לכם להיוועץ עם עורך דין הבקיא בתחום הרשלנות הרפואית, שמא הייתה פגיעה באוטונומיה שלכם ואתם זכאים לפיצויים.

תא (ב"ש) 8151/01