רשלנות רפואית שיניים | אי הפנייה למומחה שיקום פה

לאה, ילידת 1965, פנתה בשנת 1988 למרפאת שיניים לצורך טיפול בשיניה, כאשר לטענתה, האבחנה הרפואית והטיפולים הרפואיים שעברה במרפאה הינם בגדר רשלנות רפואית שיניים, ועל כן היא זכאית להחזר על ההוצאות שהוציאה גם כמו פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה.

ביתר פירוט, טענה לאה, כי חלק מהטיפולים שעברה לא תועדו ברשומות הרפואיות ואחרים בוצעו על ידי טכנאי שיניים שאיננו רופא שיניים מורשה, שבעקבות הטיפולים היא נאלצה לבצע עקירות שיניים, שנגרם לה נזק בפרק הלסת, שהיא נזקקת לטיפולי שיניים משקמים, ושמעבר לנזקים הפיזיים שנגרמו לה כל העניין היה, ועודנו, כרוך בסבל רב.

מנגד, דחתה המרפאה את מרבית טענותיה של לאה בתביעת רשלנות רפואית שיניים שהוגשה על ידה. כך, נטען, כי כל הטיפולים בוצעו אך ורק על ידי רופא שיניים מוסמך, וטכנאי השיניים רק טיפל בניהול המרפאה ובמה שכלול בגדר אחריותו. לגבי הנזקים, טענה המרפאה, כי אלו נגרמו כתוצאה ממצבה הדנטאלי הגרוע של לאה, שהיה קיים עוד בטרם הטיפולים, כמו גם מגורמים נוספים שאינם בשליטת המרפאה.

בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים נמצאו פערים משמעותיים, בין השאר בשאלת קיומה של רשלנות רפואית שיניים. כך למשל, בעוד מומחה מטעם התביעה סבר, כי הטיפולים במרפאה הם שהובילו למצב השיניים הקשה בו מצויה לאה, העריך מומחה מטעם ההגנה, כי כבר בהגיעה למרפאה סבלה לאה ממצב של הרס כותרתי ובעיות נוספות בשיניה. הוא הוסיף, כי אמת הדבר, ומצב שיניה של לאה בהווה מחייב המשך טיפול, אך אין הוכחה כי הדבר נובע מטיפול לקוי של המרפאה, וייתכן בהחלט כי חוסר יכולתה של המרפאה לטפל בבעיות השיניים של לאה נבעה מגורמים שאינם קשורים במרפאה אלא מגורמים אחרים.

נוכח הפערים בין חוות הדעת, מינה בית המשפט מומחה מטעמו לבחינת שאלה קיומה/אי קיומה של רשלנות רפואית שיניים. מומחה זה קבע, כי המרפאה פעלה בצורה רשלנית, הן בשיטת העבודה שננקטה, שכן מצב שיניה של לאה חייב הפנייתה לקבלת ייעוץ אצל מומחה לשיקום הפה, והן בטיפול עצמו, בו לא נשמרה רמת סטריליות נדרשת, הוחדר ללאה חומר עם פוטנציאל להזיק, והמבנים והכותרים שניתנו לה לא היו מתאימים. מסקנתו של המומחה הייתה, כי טיפול השיניים שקיבלה לאה במרפאה לא יכול להיחשב כטיפול שיניים סביר, והנזקים שנגרמו לה הם תוצאה של הטיפול הרשלני שקיבלה.

בית המשפט קיבל את עמדת המומחה מטעמו, וקבע כי אכן הייתה רשלנות רפואית שיניים מצד המרפאה, רשלנות שהובילה לחלק נכבד מנזקיה של לאה. לפיכך, עבר בית המשפט, לבחון את שאלת הנזק, כשגם במקרה זה, חוות דעת המומחה מטעמו, היא שהנחתה את קביעותיו.

בית המשפט חייב את המרפאה לפצות את לאה בגין הנזקים הבאים: שיקום דנטאלי, החלפות עתידיות של השיניים התותבות מדי 7 שנים, החלפות עתידיות של השתלים, החזר עלויות בגין טיפולים נוספים שעברה מאז הטיפול במרפאה, נזקים בלתי ממוניים כגון הכאב והסבל שחוותה כתוצאה מהטיפולים הכושלים שעברה במרפאה, כל זאת בסכום של למעלה מ-350,000 ₪.

תא 3728-05