רשלנות רפואית שיניים – על הקשר בין המשפט הפלילי לאזרחי

על פי סעיף 42ג. לפקודת הראיות, כאשר מורשע נאשם בהליך פלילי ולאחר מכן הוא נתבע בהליך אזרחי באותו עניין, הוא לא יהא רשאי להעלות טענות הסותרות את הקביעות שבפסק הדין הפלילי, אלא אם יותיר לו בית המשפט לעשות כן, מטעמים שירשמו. בנוסף, על פי סעיף 42א(א) לפקודה, הממצאים והמסקנות של פסק דין סופי במשפט פלילי, אשר מרשיע את הנאשם, יהיו קבילים בהליך אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם.

תביעה אזרחית שהוגשה בגין רשלנות רפואית שיניים עסקה בסעיפים המפורטים לעיל.

התובע הגיש תביעה לפיצויו בגין נזקים שנגרמו לו על ידי טיפול שיניים רשלני שערכו לו שני נתבעים. התובע טוען במסגרת תביעתו כי אחד הנתבעים התחזה לטכנאי שיניים, תוך שהוא נוטל חלק פיסי בטיפול הרפואי שניתן לו. אותם טיפולי שיניים נמשכו חודשים רבים וגרמו, לטענת התובע, לנזקים בלתי הפיכים בפיו. הנתבעים, מצידם, טענו כי לא הייתה כל התערבות מצידו של מי שכביכול התחזה לטכנאי וכי הטיפול שבוצע בתובע היה ללא רבב ועל כן אין כל בסיס לתביעת רשלנות רפואית שיניים דנן.

יחד עם זאת, במקביל להליך האזרחי האמור הוגשו כתבי אישום פליליים כנגד שני הנתבעים, כאשר אחד מהם הורשע בעבירה של מתחזה במקצוע רפואת השיניים ושילם לתובע פיצוי בגין כך.

בנוסף לכך, אף הנתבע השני, רופא שיניים במקצועו, הורשע במשפט הפלילי בביצוע עבירה של סיוע לעבירת ההתחזות האמורה. לא זו אף זו, במסגרת המשפט הפלילי קבע בית המשפט, ברחל בתך הקטנה, כי נגרם נזק למתלונן בעקבות רשלנותם של הנאשמים. אולם, הממצאים האמורים נקבעו לאחר שפרסו הנתבעים את טענותיהם במסגרת הדיון בתביעת רשלנות רפואית שיניים בהליך האזרחי. אשר על כן, עולה השאלה האם יש תחולה לסעיפים 42א(א) ו- 42ג. לפקודת הראיות, על כל הנובע מכך כמפורט לעיל, ואם כן – מהן ההשלכות שיש לדבר על הוכחת עוולת הרשלנות בהליך האזרחי.

בית המשפט האזרחי דן בשאלות האמורות וקבע כדלקמן:

אין בעובדות המנויות בכתב האישום כדי לפתור את המחלוקת שבין הצדדים להליך האזרחי.

ודוק, אין כל ספק כי קיימת חובת זהירות של רופא שיניים כלפי מטופלו וכי אסור לו לסייע למתחזה לטכנאי לטפל במטופליו, אך עם זאת עדיין יש לברר האם הפרת חובת הזהירות והאופן שבו בוצעו הטיפולים בתובע הובילו לנזקים הנטענים. זאת ועוד, בשל העובדה שההליך הפלילי הסתיים רק לאחר שהוגשה בהליך האזרחי חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, לא צריכים הנתבעים לבקש כל רשות כדי להביא ראיות לסתור את הקביעות בפסק הדין הפלילי ותביעת רשלנות רפואית שיניים דנן תוכרע על בסיס הטענות והראיות שנפרסו במסגרת ההליך האזרחי.

לאור קביעתו האמורה מנתח בית המשפט את יסוד הרשלנות בהתנהגותם של הנתבעים, כמו גם את הנזק שנגרם לתובע והקשר הסיבתי בין הנזק להתנהגות הנתבעים. על סמך חוות הדעת הרפואית והראיות שהונחו בפניו, תוך התעלמות מממצאי פסק הדין הפלילי, קובע בית המשפט כי לא ניתן לראות בחלק העיקרי בטיפול שניתן לתובע רשלנות רפואית שיניים ועל כן הפיצוי שניתן לו במסגרת פסק הדין הפלילי סביר בנסיבות העניין והוא אינו זכאי לפיצוי נוסף.