רשלנות רפואית בלידה | העברת נטל ההוכחה

בני הזוג הולין, הגישו תביעת נזיקין כנגד קופת חולים כללית בגין רשלנות רפואית בלידה שאירעה, לטענתם, במהלך לידתו של בנם עידן.

בשנת 1979, לאחר שלוש שנים של טיפולי פוריות, הרתה הגב' הולין, והריונה התנהל על מי מנוחות עד לשבוע ה-33, עת אושפזה לאחר ירידת מים. בבית החולים נמצא, כי מצבה של הדסה תקין, ושצוואר הרחם שלה מחוק עם פתיחה של 4 ס"מ. השעות נקפו, אך הלידה לא התקדמה כמצופה והדסה קיבלה תרופות במטרה להקל על כאביה, פיטוצין במטרה לזרז את הלידה, ולבסוף הוחלט כי יש לערוך לה ניתוח קיסרי.

במהלך הניתוח הקיסרי, לאחר הוצאת הראש, לא ניתן היה להוציא גם את שאר גופו של עידן שכן חל כיווץ ברחם, והמנתחים נאלצו לבצע חתך אורכי בדופן הרחם. התינוק, שבהמשך נקרא עידן, הוצא במצב של אפגר 1, שמשמעותו היא מצב חירום. מאמצי ההנשמה של הצוות הרפואי הועילו וכעבור 3 דקות מצבו של עידן השתפר, אך למרבה הצער, מצבו שב והתדרדר באופן מיידי בחזרה לציון אפגר נמוך. במשך 23 השעות הבאות עידן נזקק להנשמה, והוא נותר בבית החולים למשך 24 ימים, בהם אובחן כסובל מבצקת של הקרקפת, מאשכים טמירים ומפנים מוזרות.

בשנות ילדותו איחר עידן להתפתח, והוא אובחן כסובל משיתוק מוחין. בהמשך אף התברר כי מעבר לבעיות מוטוריות, הוא סובל מבעיות בעלות היבטים קוגניטיביים והתקשרותיים, וכיום, עידן סובל מפיגור שכלי קל, מהפרעות חמורות מבחינת התקשורת החברתית והשפתית, ומבעיות מוטוריות שונות.

בשנת 2000, עת הגיע עידן לגיל 21, הגישו הוא והוריו, כאמור, תביעה נזיקית בגין רשלנות רפואית בלידה כנגד קופת החולים. אמנם בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם זו, אך בני המשפחה האמינו בצדקת טענותיהם והגישו ערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון מצא, כי במהלך הניסיון לזרז את הלידה, קיבלה הדסה כמות פיטוצין גבוהה מהמקובל, מה שהיווה חריגה של הצוות הרפואי מרמת הזהירות הנדרשת מהם, והתנהגותם זו אף עלתה כדי רשלנות רפואית.

בשאלת הקשר הסיבתי בין שאלת קיומה של רשלנות רפואית בלידה לבין הנזקים, נתקל בית המשפט בבעיה מרכזית – תרשים המוניטור המקורי היה חסר. בית המשפט העליון הבהיר, כי רק במקרה בו המסמך המקורי הושמד בזדון כדי למנוע את הבאתו בפני בית המשפט, הדבר יהווה כרסום של התשתית הראייתית, אך מדוע התרשים היה חסר במקרה דנן?

בית החולים טען, כי 8 שנים לאחר הלידה, היה מחסור בנייר, ועל כן נעשה בו שימוש חוזר. סיבה זו אמנם תמוהה, אך בית המשפט סבר, כי היא אינה עולה כדי זדון. עם זאת, המחסור בתרשים מהווה נזק ראייתי למשפחת הולין, שכן הוא מקשה עליהם את היכולת להוכיח טענותיהם, ועל כן הוא מצדיק את העברת נטל ההוכחה לכתפי בית החולים.

בית המשפט קבע, כי בית החולים לא עמד בנטל, וישנן שאלות עובדתיות מהותיות המצדיקות בירור על מנת להכריע בתביעת רשלנות רפואית בלידה זו. לאור זאת, הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת להכריע האם בית החולים אחראי לחלק מהנזקים שנגרמו לעידן.

עא 9622/07