רשלנות רפואית הפרעות אכילה

מאמר זה נועד לסקור מהן הפרעות אכילה ומהי רשלנות רפואית בהפרעות אכילה.

הפרעות אכילה מתפתחות לרוב מבעיה נפשית שהופכת לבעיה פיזיולוגית קשה שלעיתים קשה מאוד להתאושש ממנה ולעיתים בעלות השלכות ארוכות טווח. הפרעות אכילה באם לא מאובחנות ומטופלות בזמן עלולות להוביל למוות.

ישנן שלושה סוגים של הפרעות אכילה:

אנורקסיה – שכיחה בעיקר אצל נשים ובתוך קבוצת הנשים נערות מתבגרות. מאופיינת בהרעבה עצמית. החולה סובלת מעיוות בדימוי גוף, דימוי עצמי נמוך, אובססיה מחשבתית בכל הנוגע למזון ולמראה, התעסקות פיזית רבה ומעוררת תמיהה באוכל המונח לפניה, כגון חיתוך האוכל לחתיכות קטנות מאוד ואכילה איטית, לעיסה והוצאת האוכל מיד. ככל שההרעבה לתקופת זמן ארוכה יותר כך הקיבה מתכווצת והגוף דוחה את האוכל.

אי אבחון אנורקסיה בזמן יתכן כעילה לתביעה בגין רשלנות רפואית הפרעות אכילה.

בולימיה- גם היא מאפיינת נשים ובעיקר נערות מתבגרות, הדרך להרזיה במחלה זו היא דרך הקאה. ישנה פעולה כמו טקסית שחוזרת על עצמה. זלילה קיצונית וחסרת שליטה והקאה- המובילה לתחושת התרוקנות והקלה. תחושת ההקלה הנגרמת מין ההקאה ובנוסף הידיעה כי המזון נפלט מהגוף הן שגורמות להתנהגות הבולימית להיות כמעט ממכרת. גם בכאן מדובר בעיוות בדימוי גוף- סביר שהחולה תופסת את עצמה שמנה ממה שהיא.

השמנת יתר- זלילה בלתי סבירה של אוכל. אוכל הינו מקור לנחמה עבור הסובלים  והם מתקשים לשלוט בהתקפי האכילה.

הפרעות אכילה עלולות לגרום להפסקת המחזור, רזון מחפיר, השמנה, חולשה, עייפות, יתכנו שינויים בלחץ דם, בעיות לב ובנשימה ואף מוות. התעלמות מסימנים אלה וטיפול לקוי שהוביל לנזק יכולה להיות עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית הפרעות אכילה.

גורמי הפרעות האכילה הם פסיכולוגיים ופיזיולוגיים. מבחינה פסיכולוגית לעיתים השליטה באכילה היא הדרך של החולה לחוש כי הוא שולט בחייו. מחקרים מראים כי בבסיס ההפרעות נטייה  להאשמה ולהענשה עצמית, דימוי עצמי נמוך, דרישות מוגזמות מהורים למושלמות, פרפקציוניזם, לחץ, השפעות התרבות המערבית והלחץ  להגיע לאידיאל היופי. הגורמים לאכילת יתר בעיקר הם גם גנטיים, תורשתיים, נקבעים בינקות (מידת ההאכלה) אך גם פסיכולוגיים. האוכל הוא דרך להתמודד עם לחצים וחרדות בחיים.

רשלנות רפואית היא מקרה בו צוות רפואי לא ביצע את הנחוץ לטובתו של החולה כיוון שלא היה מודע למעשיו, נסיבות מעשיו, תוצאותיהן ההרסניות של מעשיו. חוסר המודעות רשלנות רפואית בכלל ובמקרה זה רשלנות רפואית הפרעות אכילה דנות במצב בו לרופא היו חלופות טובות יותר וסבירות יותר להתנהגות שיכלה הייתה להיטיב עם החולה ולמנוע ממנו נזקים.

רשלנות רפואית הפרעות אכילה תתבטא כאשר צוות רפואי לא השכיל לעצור התדרדרות מצב החולה בזמן, באם לא המליץ על אשפוז כשזה היה נחוץ, באם לא ביצע את הפעולה הרפואית הנכונה בזמן כגון האכלה על ידי זונדה. תתכן גם עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית הפרעות אכילה באם הייתה טעות באבחון, איחור באבחון או, כאמור, התעלמות מסימנים. התביעה בגין אי מתן הוראת אשפוז היא בעייתית, כיוון שבית המשפט אוסר על אשפוז בכפייה של חולים הסובלים מהפרעות אכילה. החולים מסרבים להתאשפז על כן האשפוז יגרם בשל בעיות אחרות כגון בעיות בקצב הלב, התייבשות. באם רופא לא אשפז במצב זה והחולה ניזוקה בשל הפרעת האכילה שנגרמה בקשר סיבתי בגלל שרופא לא נתן הוראת אשפוז תהיה עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית הפרעות אכילה.

הפסיקה אינה דנה רבות בהליכים של רשלנות רפואית בהפרעות אכילה, אך אין בכך כדי לסתום את הגולל, כל תיק נבחן לגופו של עניין.

על מנת להעריך סיכויי תביעה כדאי להתייעץ עם עורך דין רשלנות רפואית.