תקופת ההתיישנות של תביעות רשלנות רפואית

חוק ההתיישנות קובע כי תקופת התיישנותה של עילת תביעה שאינה במקרקעין הינה שבע שנים מהיום בו נולדה העילה. יחד עם זאת, כפי שיפורט להלן, החוק מונה מספר מקרים שבהם בתי המשפט יכירו בתקופת התיישנות ארוכה יותר.

סעיף 14 לחוק ההתיישנות הוא דוגמא לסייג הקיים בחוק, אשר בהתקיימות התנאים המנויים בו, יוכל התובע להגיש את תביעתו אף אם חלפו שבע שנים מיום היווצרות העילה. על פי הסעיף, כאשר אותו תובע פוטנציאלי נמצא מחוץ לישראל ובשל התנאים של אותה מדינה זרה הוא אינו יכול להגיש את תביעתו בישראל, הרי שלא יחשיבו את תקופת שהותו במדינה הזרה לצורך חישוב תקופת ההתיישנות. יש לציין כי הסעיף חל גם במקרים בהם נמנע מן התובע להגיש את תביעתו בישראל בשל היחסים הדיפלומטיים בין ישראל למדינה בה הוא נמצא.

טול מקרה בו עבר פלוני ניתוח רשלני בבית חולים בישראל ובעקבות כך נגרם לו נזק. במצב הדברים הרגיל הוא יוכל להגיש תביעת רשלנות רפואית בתוך שבע שנים ממועד הניתוח או, לחילופין, שבע שנים מהמועד בו גילה את הנזק שנגרם לו. לעומת זאת, אם ימים ספורים לאחר הניתוח עבר אותו פלוני להתגורר במשך עשר שנים במדינה עוינת לישראל, לא תובא בחשבון התקופה האמורה, כך שהוא יוכל להגיש את תביעתו אף אם חלפו, למשל, שש עשרה שנים ממועד הניתוח, והכול בכפוף לכך שהסיבה לאי הגשת התביעה הייתה היחסים בין המדינות, אשר מנעו ממנו את האפשרות להגישה.

סייג נוסף המאריך את תקופת ההתיישנות הרגילה של תביעות רשלנות רפואית מעוגן בסעיף 11 לחוק ההתיישנות. על פי סעיף זה, כאשר לקה התובע הפוטנציאלי במחלה שכלית או נפשית ובעקבות כך נוצר מצב בו הוא אינו מסוגל לדאוג לענייניו, תקופת ההתיישנות של עילת תביעתו תתחיל להיספר מהמועד בו הפסיק הליקוי האמור או מהיום שבו מונה אפוטרופוס לאותו אדם ובתנאי שהאפוטרופוס היה מודע לעובדות שמרכיבות את עילת תביעתו. כך, אם אלמוני חווה טיפול רשלני שגרם לו לנזק, אולם לאחר הניתוח (לא יאוחר משבע שנים מהמועד בו נולדה עילת התביעה) הוא לקה בנפשו, עם או בלי קשר לטיפול הרשלני שניתן לו, הרי שהוא שתקופת ההתיישנות של תביעת רשלנות רפואית מטעמו תתחיל להיספר מהיום שבו יבריא ממחלתו.

בחוק ההתיישנות קיימים עוד מספר חריגים שונים, אשר בהתקיימותם מוארכת תקופת ההתיישנות. אשר על כן, על תובעים פוטנציאליים להיוועץ בעורך דין המתמחה בהגשת תביעות רשלנות רפואית, אף אם חלפו שבע שנים מהיום בו נערך הטיפול הרשלני בהם, זאת משום שייתכן והם נופלים לגדר אחד החריגים האמורים בחוק ועל כן הם זכאים להגיש את תביעתם בכל זאת.

בעבר הוגשו מספר הצעות חוק לשינוי ההסדר הקיים בחוק ההתיישנות. במסגרת אחת ההצעות הוצע לקצר את תקופת ההתיישנות של תביעות נזיקיות כך שתתחיל מהיום בו ארע הנזק ללא כל קשר למועד שבו הוא התגלה על ידי הניזוק. הצעה נוספת הייתה לקבוע תקרה של עשרים וחמש שנה לתקופת ההתיישנות. חלק מאותן הצעות עברו מספר קריאות בכנסת, אולם טרם התקבלו כך שבתי המשפט עדיין מחילים את ההסדר הקבוע בחוק ההתיישנות, כמפורט לעיל.