איחוי לא תקין של שבר

ילד צעיר נפל מגובה 2 מטר ואצבעו נפגעה הרופאים לא זיהו שמדובר בשבר- מדוע קבע בית המשפט כי לא הייתה בכך משום התנהלות פסולה של הרופאים המטפלים אשר נהגו בזהירות המתבקשת ?

החלטת בית המשפט כי נעשתה רשלנות רפואית צריכה להיות מבוססת על העובדות והראיות, כפי שאלו מוצגות על ידי הצדדים בבית המשפט. פעמים רבות התוצאה עבור המטופל הינה קשה ביותר והוא אף סובל מנכות מסוימת, אך בפועל כאשר בית המשפט בוחן היטב את הדברים הוא לא מוצא כי קיים קשר בין הנזק שנגרם לבין הטיפול שניתן על ידי הרופאים ואז במקרה כזה התביעה לפיצויי תדחה.

ילד בן 12 נופל מגובה רב ונפצע והטיפול שניתן לו אינו תואם את מצבו הפתולוגי – האם הרופאים התרשלו?

דניאל (שם בדוי) נער צעיר בגיל 12 נפל מגובה של 2 מטר ונחבל בכתף ובאצבע היד השמאלית. דניאל הובהל במיידי לבית החולים למחלקת המיון ושם נעשה לו צילום רנטגן של היד ונקבע כי הוא סובל מנקע בין האצבעות. בהרדמה מקומית הנקע טופל, נתפר והיד גובסה לתקופה של שבועיים, כאשר לאחר מכן הוא הגיע לביקורת כמו גם לעוד כמה צילומי רנטגן.

בדיעבד התברר כי האבחון היה לקוי וכי דניאל סבל משבר במקום ולא מנקע ונגרמה לו לטענתו נכות צמיתה של 10%בשל העובדה כי הרופאים לא זיהו שיש לו שבר ולא נתנו לו טיפול מתאים.

האם הרופאים התרשלו? האם העובדה שלא זיהו את השבר השפיעה על הטיפול?

דניאל הגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד הצוות הרפואי ותמך אותה בחוות דעת של מומחה רפואי אשר קבע כי העיוות שנוצר באצבע הוא תוצאה של האבחון הלקוי של הרופאים, שכן היה עליהם לזהות מתוך צילומי הרנטגן כי מדובר בשבר ולא בנקע כפי שהם אבחנו בפועל. לכן, יש לטענתו קשר סיבתי ישיר בין הרשלנות שגילו הרופאים לבין התוצאה של הנזק אותו העריך המומחה מטעמו כנכות צמיתה בשיעור של 10%.

מנגד טענו הרופאים כי אין קשר בין העיוות באצבע לטיפול שניתן, שכן העובדה שלא זוהה כי יש שבר לא השפיעה על אופן הטיפול שניתן. כמו כן, גם אם היה מתגלה מהבדיקות כי יש לדניאל שבר ולא נגע הרי הוא היה מקבל טיפול זהה לחלוטין. בנוסף, העיוות באצבע נובע בפגיעה שנוצרה בעקבות התאונה ולא ניתן היה למנוע את זה בשום שלב.

בית משפט השלום שדן בתביעת רשלנות זאת קיבל את חוות הדעת של המומחה הרפואי של הנתבעים לפיה לא הייתה כל רשלנות רפואית בטיפול שניתן לדניאל על אף אי זיהוי השבר דווקא. בנוסף קבע בית המשפט כי התובע לא הביא בחוות הדעת כל אלטרנטיבה, לפיה ניתן היה למנוע בטיפול כלשהו את הנזק שנגרם לאצבע. לכן, קובע בית משפט השלום כי גם אם היה זיהוי של השבר, הטיפול שניתן לדניאל במקרה זה היה זהה לחלוטין ולכן נדחתה תביעתו של דניאל לקבלת פיצוי וקביעת נכות.

כעת, עומדות בפני דניאל שתי אופציות, האחת לקבל את פסק הדין כפי שהוא, על אף העובדה כי לא התקבל כל פיצוי. האופציה השנייה, היא להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, כאשר יתכן כי בית המשפט בערכאת הערעור ישנה את החלטת בית משפט השלום מהקצה אל הקצה, או לחילופין ישאיר את ההחלטה כפי שזו נתקבלה. לא ניתן לדעת את תוצאת הערעור מראש, אך במידה וקיימים נתונים לפיהם ניתן לשכנע את בית המשפט המחוזי שטעה בית משפט השלום בפסיקתו, הרי נכון יהיה להגיש ערעור ולפעול לשינוי התוצאה המשפטית.

ת.א 3779/04