כמעט כל אישה הכורעת ללדת וחשה את כאבי הצירים מעוניינת בדבר אחד שיוכל להפחית את כאבה – אפידורל. הכאב הינו כל כך גדול עד שנדמה שאי אפשר לשאתו, וגם נשים שתכננו לידה "טבעית" מוותרות פעמים רבות על תכנונן ופונות אל האפידורל במטרה להשכיח את כאבי הצירים.
אך ליתרונות האפידורל גם חסרונות. נשים רבות שוכחות שזריקה אפידורלית הינה בעצם מחט המוחדרת לחלל האפידורלי שבעמוד השדרה, וככזו היא גם מסוכנת. די בתזוזה קטנה של המחט או בהחדרה לא מקצועית על מנת לגרום נזקים משמעותיים לאותה אישה.
מקרה כגון זה קרה ל-ד', אישה בהריונה השישי אשר עקב מצב רפואי קודם הוזמנה ללדת את ילדה השישי בניתוח קיסרי. ד' הגיעה לבית החולים "וולפסון" לצורך ביצוע הניתוח הקיסרי, אושפזה במחלקת יולדות וניתנה לה זריקה אפידורלית ולאחריה בוצע הניתוח הקיסרי אשר הוגדר כתקין והעובר נולד בשלום.
יום לאחר הלידה, החלה ד' לסבול מכאבי ראש, צוואר, חוסר תחושה וכאבים ברגליים. ד' נבדקה על ידי רופא והומלץ לה על מתן אופטלגין וכן על מנוחה. לאחר מכן, ד' המשיכה לסבול מכאבי ראש עזים ומחוסר תחושה ברגליים שהלכה והתגברה. ד' התלוננה בפני רופאיה אך רק לאחר מספר שעות נבדקה ונשלחה לבדיקת ct מוח שיצאה תקינה וכן בדיקת ct לעמוד השדרה. לאחר החמרה נוספת במצבה של ד שהגיע עד כדי תחושת תרדמה ברגליים, כאבי ראש עזים, חולשה ברגליים ואף בריחת שתן עלה החשד כי מדובר בדמם אפידורלי ו-ד' נשלחה לביצוע mri באופן דחוף, אך בדיקה זו בוצעה רק בחלוף כיומיים והצביעה על דמם תוך דורלי בחוליות l3-d10. לאור הממצאים הוכנסה ד' לניתוח דחוף במהלכו נמצאה המטומה נרחבת בצורת קריש דם, אשר הוסר בניתוח וכן בוצעה כריתה של החלק האחורי של החוליות (על מנת להוריד לחץ מעמוד השדרה). ד' היתה מאושפזת לאחר מכן מספר חודשים בבית החולים ולאחריהם שוחררה כשהיא סובלת מנכות קשה, חוסר שליטה על סוגרים, חוסר יכולת לקיים יחסי מין, קושי בהליכה וכאבים עזים ברגליים. בשל מצבה לא יכלה ד' לעבוד ואף לא לבצע את מטלות משק הבית לרבות: ניקיונות, בישולים, כביסות וכו'.
מנגד טען צוות בית החולים כי הטיפול ב-ד' היה ללא כל דופי, ואף בחוות הדעת מטעמם טען המומחה הרפואי כי נכותה של ד' נגרמה כתוצאה ממקלעת וורידית, שהינה סיבוך נדיר הקשור להימצאות כלי דם באיזור ההרדמה. הנתבעים צירפו בהמשך ההליך את ראיותיהם לרבות התיעוד הרפואי אשר הצביע על כך שאת ההרדמה שבוצעה ל-ד' ביצע הרופא המרדים כשלידו מומחה מרדים נוסף, ולכן טענת המומחה מטעמה של ד' כי ביצוע ההרדמה בוצע במקום לא נכון אינו סביר, שכן היה "פיקוח כפול" על מקום החדרת הזריקה.
בפסק דין שניתן ביום 20.8.08 קיבל בית המשפט באופן חלקי את תביעתה של ד' בנוגע לטענות רשלנות רפואית שנטענו.
בכל הנוגע לביצוע הזריקה, קיבל בית המשפט דווקא את טענת הנתבע וקבע כי חרף העובדה שהדיקור הוא שגרם לדימום אצל ד', הוא סבור כי לא בוצע בדרך רשלנית וכי המדובר בפגיעה שהינה אחד הסיכונים הכרוכים בביצוע הרדמה מסוג זה.
באשר לאבחון מצבה של ד' לאחר הלידה, קבע בית המשפט כי היה צורך לבצע ל-ד' את בדיקת ה-mri הרבה לפני שבוצעה לה בפועל, או לכל הפחות היה צורך לשלוח אותה לבדיקת מיאלוגרפיה אשר היתה יכולה גם כן להעיד על מצבה. בעצם העובדה שלא עשו זאת, לא עמדו רופאיה במבחן "הרופא הסביר" והפרו בכך את חובת הזהירות אשר היתה להם כלפי ד'. בית המשפט הוסיף וקבע כי ההתנהלות הרשלנית של הצוות הרפואי גרמה לכך שהדימום המשיך להתפשט בתעלת חוט השדרה שלה ולחץ על הרקמות העצביות, ולו היו מגלים את מצבה בזמן ומטפלים בו היה ניתן להפחית את נזקיה באופן משמעותי.
בית המשפט קבע כי בשל הרשלנות הרפואית של הנתבע בכל הקשור לאבחון מצבה של ד', עליו לפצות את ד' בסכום של מעל ל-4,000,000 ש"ח, זאת בגין הפסדי השכר הרבים שנגרמו וייגרמו לה עקב האירוע, ההוצאות הרפואיות הרבות, עזרת הזולת ועוגמת הנפש.
לעיון בפסק הדין המלא: ת.א. 1975/02
תגובות אחרונות