תביעת רשלנות רפואית זיהומים שנדחתה

זיהום נגרם לרוב כתוצאה מהימצאותו של גורם זר במקום בגוף האדם שבו הוא אינו אמור להימצא. הנזקים שעלולים להיגרם מזיהום נעים מפצעים כרוניים ועד לנמקים ומוות, בהתאם לחומרת הזיהום ומיקומו בגוף.

מר שמואל הגיש תביעת רשלנות רפואית זיהומים בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מזיהום שהתפתח לאחר טיפול רפואי שעבר. בקליפת האגוז יצוין כי מר שמואל הגיע לבית החולים "אסף הרופא" לאחר שחש כאבים עזים בכתפו. במסגרת הטיפול הראשוני שהוענק לו בבית החולים נבדקה כתפו והוחלט להזריק לו זריקת וולטרן לעכוזו ולשחררו לביתו. הטיפול הרפואי האמור לא עזר וכאביו התגברו ואף התווספו התסמינים המעידים על זיהום בכתפו (כגון: חום, נפיחות ואדמומיות). רק בביקורו השלישי בבית החולים העולה החשד כי הוא סובל מזיהום בכתף ואף באיזור העכוז. החלטת המחלקה האורטופדית של בית החולים הייתה לאשפזו אך לחכות זמן מסוים טרם מתקבלת החלטה לנתחו. דע עקא, כעבור יממה מצבו הידרדר ובוצעו בו מספר ניתוחים לניקוז הנוזל המוגלתי שהצטבר לו בירך ובכתף.

על רקע זה צירף התובע לכתב תביעה רשלנות רפואית זיהומים חוות דעת רפואית של רופא אורטופד מומחה. המסקנה העולה מחוות הדעת היא כי הייתה טעות בשיקול דעתו של הצוות הרפואי היות ואילו היה התובע מטופל בטיפול אנטיביוטי בביקורו הראשון בבית החולים, היו נמנעים ממנו הנזקים הגופניים מהם הוא סובל כיום, אשר נבעו מההשהיה בטיפול הרפואי. ודוק, במסגרת כתב התביעה טוען התובע כי הוא סובל כיום מנכויות לצמיתות בירך, בכתף ובעכוז. לדידו, יש לקבוע כי התנהלות הרופאים המפורטת לעיל מהווה רשלנות רפואית זיהומים, אשר הובילה לנזקיו האמורים, בגינם על בית החולים לפצותו.

עיקר טענותיו של התובע מופנות לכך שלא טיפלו בו במיומנות הנדרשת, אין בנמצא רשומות רפואיות עדכניות הסוקרות את הטיפול בו ולא אבחנו בזמן את ההליך הזיהומי ממנו סבל.

לעומת זאת, בכתב ההגנה מכחיש בית החולים את טענות התובע בדבר רשלנות רפואית זיהומים מצד הצוות הרפואי. טענת ההגנה שנפרסה במסגרת חוות הדעת שהגישו הנתבעים הייתה כי הטיפול הרפואי שניתן לתובע היה הולם ומתאים לכל אורכו, כך שהוא תואם לסטנדרט הרפואי המקובל באותה העת ובכלל.

לאור המסקנות השונות העולות משתי חוות הדעת שהגישו הצדדים, מינה בית המשפט רופא מומחה מטעמו. הרופא מטעם בית המשפט אימץ את עמדת הנתבעים כשסבר כי אין לראות רשלנות רפואית זיהומים בהקשר של האיחור באבחון שנעשה לתובע בנסיבות העניין. מטבע הדברים, וכפי שקורה ברוב פסקי הדין הדנים בעניין רשלנות רפואית, אימץ בית המשפט את חוות הדעת של המומחה שמינה, כך שפסק כי אין כל מקום לקבוע כי רופאי בית החולים אשר טיפלו בתובע התרשלו בטיפול הרפואי שהעניקו לו.

ודוק, הלכה פסוקה היא כי כאשר ממנה בית משפט מומחה בכדי שחוות דעתו תעניק לו נתונים מקצועיים לצורך הכרעת הדיון, סביר שחוות דעת זו תאומץ על ידי בית המשפט, אלא אם ישנן נסיבות חריגות שמאלצות את בית המשפט להחליט אחרת. אשר על כן, קובע בית המשפט כי מדובר בטיפול רפואי העומד בסטנדרט ההתנהגות של הרופא הסביר ודוחה את תביעה דנן.