השראת לידה רשלנית הביאה למות התינוק ולכריתת רחמה של היולדת

לידה מתרחשת ברוב המקרים בסיום תשעת חודשי ההריון. עם זאת לעיתים עולה הצורך לערוך זירוז לידה או השראתה וזאת מטעמים הקשורים ליולדת או טעמי מצוקה של העובר. בניגוד לזירוז לידה שהינו מצב בו היולדת נמצאת כבר במצב לידה ועולה הצורך להאיצה, במצב של השראת הלידה, טרם התחילה הלידה, והרופאים גורמים לה באופן מלאכותי. זירוז והשראת לידה ככל הליך רפואי הינם תהליכים אשר טמונים בהם סיכונים, ולכן החלטה אודותם חייבת להישקל היטב ע"י הרופאים. האם במצב בו הוחלט על זירוז לידה או השראתה, ונוצרים סיבוכים אשר הסבו נזקים הן לאם והן לעובר, יהיו הרופאים אחראים ברשלנות רפואית?

בימ"ש השלום בבאר שבע קיבל תביעת רשלנות רפואית של יולדת אשר לאחר השראת לידה ילדה תינוק מת, ורחמה נכרת, וקבע כי הנתבעים לא פעלו בהתאם לסטנדרט טיפול רפואי סביר, ובהתנהגותם הביאו לצורך לכריתת רחמה של היולדת ולהיוולדות התינוק במצב מוות קליני. ביהמ"ש אף קבע כי הנתבעים פגעו בזכות האוטונומיה של האם באשר היא לא קיבלה את ההסברים המלאים אודות סיכוני השראת הלידה, הסברים שלו הייתה מקבלת, סביר כי לא הייתה נותנת הסכמתה לביצוע ההליך.

השתלשלות האירועים

מעשה בס' בת העשרים ושלוש אשר בחודש דצמבר 2001 בשבוע השלושים ותשעה ושלושה ימים להריונה השני לאחר לידה ראשונה תקינה חשה צירי לידה, לחץ וכאבים חזקים בבטן התחתונה. ס' פנתה לחדר המיון בבי"ח סורוקה בבאר שבע, נבדקה ע"י הרופאים ושוחררה לאחר שאובחן כי אינה נמצאת בשלבי לידה פעילה. בהמשך היום שבה לביה"ח בסביבות השעה שש בערב והוחלט לאשפזה משום שבמהלכו של הניטור העוברי התגלתה האטה חד פעמית מקרית בדופק של העובר. היולדת אושפזה, ועד השעה תשע ושלושים בערב נוטרו צירים שאינם סדירים, אך דופק העובר היה תקין ופתיחתו של צוואר הרחם לא השתנתה, ונותרה סנטימטר אחד.

בשעה תשע שלושים החליטו רופאים לבצע השראת לידה באמצעות הכנסת קטטר אמברי לצוואר הרחם, שהינו מעין בלון אשר יוצר גירוי ומגביר את פעילות הרחם לשם פתיחתו של צוואר הרחם. כמו כן ניתן ליולדת פיטוצין המשמש להגברת התכווצויות הרחם. לאחר מספר שעות בסביבות אחת בלילה חשה היולדת כאבים חזקים והובהלה לחדר לידה בצהרי היום החלה לדמם, ולאחר מכן נולד התינוק סובל ממוות קליני, והמאמצים להחיותו הופסקו לאחר ארבעים דקות. זמן קצר לאחר מכן הובהלה היולדת המדממת לחדר הניתוחים, שם נאלצו הרופאים לכרות את רחמה כדי להציל את חייה.

הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית כנגד הרופאים

ס' הגישה כנגד בי"ח סורוקה תביעת רשלנות רפואית לבימ"ש השלום בבאר שבע, כאשר לטענתה גרמו הרופאים בהתרשלותם לנזק בלתי הפיך בגופה, שהתבטא בצורך לכרות את רחמה, וכן גרמו למות בנה, שלשיטתה נולד חי ולא במצב מוות קליני, אך נפטר ארבעים דקות לאחר הלידה.

עוד טענה התובעת כי לא ניתנה הסכמה מדעת מצידה לביצוע השראת הלידה, שכן לא הוסברו לה מכלול הסיכונים הטמונים בהליך זה. התובעת צרפה חוות דעת מומחה לביסוס טענותיה, לפיה הרופאים התרשלו בהיבטים רבים. ראשית, החלטתם לבצע השראה של הלידה הייתה בלתי סבירה בהיות ההליך מסוכן ומבלי שהתקיימו אצל התובעת אינדיקציות לביצועו. שנית, הבחירה להשתמש בקטטר האמברי לצורך ההשראה אינו נהוג, ועלול להביא לנזקים לצוואר הרחם ולרחם עצמו. שלישית, מתן הפיטוצין התבצע בצורה רשלנית, ולבסוף היה על הרופאים לנתח את התובעת בדחיפות מרגע שהחלה לדמם, דבר שנעשה בשלב מאוחר יותר.

הרופא טוען לא הייתה פה רשלנות

מנגד הכחיש הנתבע את המיוחס לו, הגיש חוות מומחה מטעמו וטען שמדובר במצב נדיר שמהווה לידה חטופה, במהלכה קימות התרחשויות שלא ניתן לצפותן מראש משום הלידה מתקדמת באופן פתאומי ובמהירות, ובלתי אפשרי להיערך למצב זה מבחינה רפואית.

בית המשפט פסק פיצוי כספי והסביר

ביהמ"ש קיבל את חלקם הגדול של טענות התובעת ופסק לה פיצוי בסך 900,000 ש"ח.

בראש ובראשונה קבע ביהמ"ש כי הנתבעים התרשלו בטיפול בתובעת. כך, החלטה בנוגע להשראת הלידה הייתה רשלנית והתבצעה ללא שהיו קיימות אינדיקציות רפואיות, כגון מצוקה עוברית, והתבצעו בניגוד לנוהלי המחלקה משלא ניתן אישור הרופא הבכיר, ומבלי שמצבה הגופני של התובעת התאים לכך. בנוסף, גם השימוש בפיטוצין התבצע ברשלנות. בימ"ש קבע כי מחומר הראיות עולה כי משך הזמן בו הוזלף פיטוצין לתובעת עמד לפחות על הגבול העליון בנוגע לפרק הזמן בו סביר להזליפו ליולדת. אי לכך הפך ביהמ"ש בצעד נדיר יחסית את נטל הראייה והעבירו לנתבעים להראות כי לא הייתה התרשלות מצידם אשר הביאה לתוצאות הקשות, אך הנתבעים לא עמדו בנטל.

בנוסף קיבל ביהמ"ש את טענת התובעת בנוגע לפגיעה באוטונומיה שלה. ביהמ"ש קבע כי לתובעת לא ניתנו הסברים בנוגע לסיכונים אשר טמונים בהשראת הלידה, וכי לו היו ניתנים לה הסברים אלו סביר שלא הייתה נותנת את הסכמתה לביצוע ההליך.
עם זאת דחה ביהמ"ש את טענותיה של התובעת כי השימוש בקטטר האמברי הינו בלתי סביר, וזאת משום שלא הוכח כי לא נהוג להשתמש בו, ולא הוכח כי הוא אשר גרם לנזקי התובעת. ביהמ"ש אף דחה את טענת התובעת כי ניתוח בשלב מוקדם יותר היה משנה את התוצאה העגומה. ביהמ"ש אף קיבל את עמדת הנתבעים כי התינוק נולד במצב מוות מוחי ולא חי כטענת התובעת, ומשכך נפסק כי אינו זכאי לפיצוי שעצמאי.

ת"א 4541-05 סוהא א.ק.(נ). נ' המרכז הרפואי סורוקה ואח'