לידה הינה אירוע מרגש לו מצפים ההורים בקוצר רוח. עם זאת רבות יכול להשתבש בלידה, ולפיכך כל יולדת מקווה כי הלידה תעבור ללא סיבוכים, וכי הצוות הרפואי יעשה ככל יכולתו לעקוב אחרי מצבה ולמנוע סיבוכים בעוד מועד. עם זאת למרבה הצער לעיתים נולדים ילדים פגועים עם שיתוק מוחין. במצבים כאלו תוהים ההורים הרבה פעמים האם ניתן היה למנוע את התוצאה העגומה ע"י התנהלות רפואית שונה במהלך הלידה. לפיכך נשאלת השאלה האם במצב בו נולד ילד עם שיתוק מוחין יהיה הרופא אחראי ברשלנות רפואית?
תקציר
ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל תביעת רשלנות רפואית של תובע שנולד עם שיתוק מוחין וקבע כי שיתוק המוחין בו לוקה נגרם בשל רשלנות רפואית של הרופאים במהלכה של לידתו. ביהמ"ש קבע כי ניטור דופקו של העובר במהלכו של החלק השני בלידה הינו הליך חיוני, והיעדר תיעוד בנוגע לרישום ממלמד כי ניטור כזה לא בוצע. לו היה נעשה ניתן היה לאתר את המצוקה העוברית ולמנוע את הנזק.
מדוע החליטו ההורים להגיש תביעה?
מעשה בא' אשר נולד באוגוסט 1974 כאשר במהלכה של לידתו, בהיותו ברחמה של אימו היתה הפרעה כלשהי בזרימת החמצן למוחו למשך פרק זמן ממושך, מה שהביא להיעדר נשימה ותשניק, שהינו ירידה ברמתו של החמצן בדם ובמקביל עלייה של פחמן דו חמצני. במהלך לידתו נבדק דופק העובר רק שלוש פעמים בשלבה הראשון של לידתו, ולעומת זאת בחלק השני של לידתו לא נערכה כלל בדיקה של הדופק העוברי שלו. בסופו של דבר נולד א' כשכל גופו כחול וללא בכי.
ציון האפגר שנתנו הרופאים לא' כשנולד נמוך היה והצביע כי בזמן הלידה סבל א' מהעדר נשימה, טונוס רפה של שרירים, ותגובה מצומצמת לגירויים, כאשר האבחנה שנרשמה בגיליון שלו היתה כי סבל מתשניק. א' הושם באינקובטור, חל שיפור במצבו ולאחר שלושה ימים שוחרר לביתו.
כשמלאו לא' שתים עשרה שנים איבחנו אותו הרופאים מבחינה נוירולוגית כלוקה בשיתוק מוחין המתבטא בקיום מתח מוגבר של רפלקסים ושרירים בארבעת גפיו ובמיוחד בגפיו התחתונות.
הגשת התביעה וחוות דעת רפואית
א' הגיש לבית לביהמ"ש המחוזי בחיפה תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים, שמאוחר יותר הוחלף במדינת ישראל, בה טען בהסתמך על חוות דעת רפואית כי במהלך לידתו בשלבה השני אירע תשניק, והוא שהביא לעובדה כי נולד בלי נשימה ולהתפתחותו המאוחרת של שיתוק מוחין אשר אובחן כשהיה בן שתים עשרה. שיתוק זה, לטענתו, הינו פועל יוצא של הרשלנות הרפואית של הרופאים אשר טיפלו בו.
לטענתו חובה לערוך בדיקה של דופקו של העובר לאורך כל הלידה, אך במקרה שלו נבדק הדופק רק שלוש פעמים, ורק בחלקה הראשון של לידתו. לטענתו, לו היו עורכים הרופאים ניטור כנדרש, המצוקה העוברית היתה מתגלה בשלב הרבה יותר מוקדם לפני התפתחותו של התשניק, היה מתבצע ניתוח קיסרי אשר היה מקצר את משכה של המצוקה, וכך היו התוצאות המזיקות נמנעות. התובע מוסיף כי קיומו של התשניק ממנו סבל מתחזק לאור מצבו בסמוך ללידתו אשר התבטא בציון האפגר אותו קיבל.
מדוע הנתבעת מתנגדת כל כך לטענות?
מנגד טענה הנתבעת כי לא נפל רבב בהתנהלות הרופאים בעת הלידה, וכי למעשה אצל התובע כלל לא התרחש תשניק טרם נולד חרף העובדה כי הדבר נכתב בגיליון, ומדובר בטעות של רופאה אשר ערכה אבחנה של תשניק רק לאור הדקה הראשונה שלאחר הלידה ללא השוואה לדקות הבאות.
לטענתה התובע התאושש במהירות בין דקת לידתו הראשונה לבין הדקה העשירית, והתאוששות מהירה זו מלמדת בהתאם לספרות המקצועית כי לא התרחש תשניק.משכך אין ליחס את מצבו היום לתשניק שנגרם עקב אי זיהוי מצוקה עוברית. הנתבעת אף ציינה כי לו היה מתבצע ניתוח קיסרי הדבר היה פוגע בתובע ומשהה את לידתו.
האם בית המשפט יצדיק את התובעת?
ביהמ"ש המחוזי קיבל את התביעה וקבע כי אכן ניטור דופקו של העובר במהלכו של החלק השני בלידה הינו הליך חיוני, והיעדר תיעוד מלמד כי ניטור כזה לא בוצע. לפיכך אי ניטורו כראוי של הדופק העוברי במהלכה של הלידה בתוספת ציון אפגר נמוך אותו קיבל התובע מעבירים את נטל הראייה לכתפי הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה וכי לא התקיים תשניק אצל התובע.
ביהמ"ש לא קיבל את טענת הנתבעת שנועדה להפריך את קיומו של התשניק לפיה כאמור התאוששותו המהירה של התובע בעשר הדקות הראשונות ללידתו לאחר האפגר הנמוך שוללות תשניק, וקבע כי בלתי סביר לחלוטין כי הרופאה המטפלת טעתה כה קשות כאשר אבחנה תשניק רק לפי ציון האפגר של דקת הלידה הראשונה.
ביהמ"ש אף לא קיבל את טענת הנתבעת כי התאוששות התובע היתה מהירה כנטען וציין כי במצב בו קיימות סתירות במסמכי ביה"ח בקשר לציוני אפגר שהוענקו לתובע בבדיקות שונות לא ניתן להסיק מ ממצא כלשהו, וסתירות אלו פועלות אף הן לחובת הנתבעת.
ביהמ"ש אף לא קיבל את טענת הנתבעת כי ניתוח קיסרי היה מאריך את הלידה ומשהה את הולדתו של התובע וקבע כי לו היה מתגלה התשניק בזמן מוקדם יותר, ניתוח קיסרי היה מתבצע בשלב מוקדם, והתערבות זו לא היתה מביאה להימשכות הלידה מעבר לזמן בו נמשכה בפועל.
לבסוף קבע ביהמ"ש כי קיים קשר סיבתי בין התרחשות התשניק ובין שיתוק המוחין המאוחר, וזאת תוך דחיית חוות דעת מומחי הנתבעת וקבלת עמדת האסכולה המקצועית הרפואית אשר מכירה בקשר שבין אירועים בזמן הלידה לבין פגיעות מאוחרות יותר בתחום הנוירולוגיה.
לאור האמור לעיל פוצה התובע בכשלושה מיליון ₪.
תא(חי) 843/99 מוזס אוריאל נ' מד"י
ניתן ביום 29.1.2007
תגובות אחרונות