כאשר אנו פונים לבית המשפט בעניין העוסק בתחום רפואי, כמו רשלנות רפואית או נכות, עלינו לצרף חוות דעת מטעם מומחה רפואי. לרוב, חוות הדעת מטעם הצדדים יהיו מנוגדות בעמדתן, בשעה שכל צד בוחר מומחה רפואי התואם לעמדתו. כאשר הפער בין חוות הדעת של הצדדים גדול קורה שבית המשפט ממנה מומחה מטעמו, ומסמיך אותו לדון בנושאים אותם מגדיר לו עת מונה לתפקיד. לפעמים חוות הדעת של המומחה שמונה על ידי בית המשפט עוסקת גם בנושאים עליהם לא נתבקש לדון, עקב היותם כרוכים בנושאים עליהם התבקש לחוות דעתו, ונשאלת השאלה כיצד יש להתייחס לחוות דעת כזו. האם יש לפסול אותה לגמרי, או שמא יש לפסול רק את החלקים החריגים, או אולי יש לקבל את כולה למרות החריגות?
רצף האירועים
התובעת עברה ניתוח לכריתת רחם ותבעה את בית החולים בו נותחה בגין רשלנות רפואית. שני הצדדים הגישו חוות דעת מומחים רפואיים, ועקב הפער ביניהם החליט בית המשפט למנות מומחים רפואיים מטעמו בתחום האורולוגי ובתחום הגניקולוגי, כשהמומחה הגניקולוגי אמור להתייחס לשאלות המתייחסות לטענת הרשלנות הרפואית שבניתוח, וכן למחלוקות המוצגות בחוות הדעת מטעם הצדדים, ואילו המומחה האורולוג אמור להתייחס לשאלת הנכות של התובעת מבחינה אורולוגית.
בסופו של דבר עקב סיבות שונות לא מונה מומחה גניקולוג, אלא רק מומחה אורולוג. האורולוג קבע בחוות דעתו כי שיעור הנכות של התובעת בעקבות הניתוח עומד על 20%, וכן ציין כי הסיבוך לא נגרם כתוצאה מרשלנות רפואית בניתוח, אלא התממש סיבוך ידוע ושכיח עקב הניתוח.
התובעת הגישה בקשה למחוק את החלק בחוות הדעת שקובע שלא הייתה רשלנות מצד הנתבעת כלפי התובעת, כיוון שלפי החלטת ביהמ"ש עליו היה לדון רק בשיעור הנכות, לפיכך הוא חרג מסמכותו.
טענות הנתבעים
מנגד הנתבעים טענו כי לא הייתה חריגה כלל, מאחר שבית המשפט לא אסר במפורש על האורולוג עת מינה אותו לבחון את עניין הרשלנות. כן טענו כי שני הנושאים, שיעור הנכות והרשלנות כרוכים זה בזה, היות שהנכות היא תוצאה של הרשלנות. בנוסף הם טענו כי אף התובעת הביעה הסכמתה שהמומחה ידון בנושא הרשלנות הרפואית, מאחר שבמכתב שהפנתה למומחה לאחר מינויו כתבה כי הוא מונה כדי לבדוק אותה ולחוות את דעתו בנושאי המחלוקת שביניהם, ולכן מנועה מלטעון אחרת. כן טענו כי בכל מקרה לא נגרם לתובעת עיוות דין.
דבר ביהמ"ש
ביהמ"ש קיבל את בקשת התובעת וקבע כי המומחה הרפואי האורולוג חרג מסמכותו. בית המשפט הסביר כי בחינת הקף הסמכות נלמדת ממה שנקבע בהחלטת המינוי ולא ממה שלא נקבע בה. בהחלטת המינוי של בית המשפט נקבע במפורש כי על האורולוג לבדוק את שיעור הנכות של התובעת, אך לא נקבעו בה דברים אחרים שעליו לבדוק, לפיכך היה עליו לבדוק רק את שיעור הנכות ולא את נושא הרשלנות שלא צוין עת מונה. כמו כן ההשוואה בין ההחלטות מראה מה היקף הסמכות של כל מומחה.
בעוד שבהחלטה בנוגע לאורולוג נקבע כי עליו לבדוק את שיעור הנכות של התובעת, הרי בהחלטה בנוגע לגניקולוג נקבע כי עליו להתייחס למחלוקות בין חוות דעת הצדדים ולנושא הרשלנות. כן ניתן ללמוד על היקף סמכותו של המומחה האורולוג, גם ממחלוקת בין התובעת לנתבעים בעניין מינוי מומחה אורולוג בכלל. בעוד שהתובעת התנגדה כליל שביהמ"ש ימנה מומחה מטעמו, הרי הנתבעים הסכימו שהאורולוג יעסוק רק בשיעור הנכות, מכאן שזה היה הנושא היחיד בו אמור היה לעסוק. גם שיעור שכר הטרחה השונה שנקבע לשני המומחים באותה החלטה מעיד על היקף סמכות שונה לכל מומחה.
כן דחה בית המשפט את טענת הנתבעים לפיה המומחה חייב היה לבדוק את נושא הרשלנות הרפואית עקב הקשר הסיבתי בין הניתוח לנזק הנכות, וקבע כי נושא הרשלנות הוא סוגיה נפרדת, ולפיכך חורגת מנושאי ההחלטה שניתנו למומחה כשמונה.
ביהמ"ש ציין כי היות ששני הצדדים ולא רק התובעת סטו מעמדתם המקורית שהציגו בדיון לפני מינוי המומחה, הרי אין לקבל את טענת הנתבעים כי עקב שינוי דעתה, התובעת מנועה כעת מלטעון כי המומחה חרג מתפקידו. התובעת כתבה למומחה כי עליו לדון בנושאי המחלוקת שביניהם, בעוד שבתחילה התנגדה בכלל למינויו, והנתבעים סטו כשטענו שהמומחה יכול לדון בעוד תחומים, כאשר מלכתחילה הציעו כי המומחה ידון רק בנושא שיעור הנכות. לפיכך יש לשמור על היקף סמכותו של המומחה לפי ההחלטה שנקבעה בעת מינוי המומחה, כלומר שעל המומחה לבדוק רק את שיעור נכותה של התובעת.
ביהמ"ש אף הוסיף כי מאחר ונושא הרשלנות הרפואית הוא הנושא העיקרי השנוי במחלוקת יש לשמור על מסגרת המינוי לקיים את מה שהוחלט בעת המינוי.
ביהמ"ש אף ציין כי למרות שקשה לקבוע אם נגרם לתובעת עיוות דין כתוצאה מכך שהמומחה דן גם בשאלת הרשלנות הרפואית, הרי לאור כל מה שנאמר לעיל הוא מקבל את בקשת התובעת למחוק את החלק בחוות הדעת הדן בנושא הרשלנות הרפואית.
ת"א5654-06-08 (נצ')
תגובות אחרונות