כמעט לכל אחד מופיעים במהלך חייו כתמים על עורו. ברוב המקרים הכתמים אינם מסוכנים ומקורם בשמש או בגיל, אך עם זאת יתכנו מקרים בהם מסתבר כי הכתם או הנגע מקורו במצב ממאיר, ואז קיימת חשיבות לטיפול מהיר, שכן גידולים מעין אלו עשויים להתפשט בצורה מהירה. מטופלים שפונים לרופאי עור מקווים ובטוחים כי הרופא יאבחן נכון את הנגע, וייתן להם את הטיפול המיטבי. נשאלת השאלה, האם במצב בו אבחונים ראשוניים מעלים כי נגע מסוים אינו ממאיר, אך לאחר זמן מסתבר כי הנגע אכן ממאיר אחראי הרופא ברשלנות רפואית?
ביהמ"ש המחוזי בירושלים קיבל בחלקה הגדול תביעת רשלנות רפואית של אדם שנגע סרטני באפו אובחן באיחור וקבע כי אכן היתה התרשלות בטיפול בתובע אשר התבטאה באיחור באבחונו של הנגע ובאי הסרתו במועד. כן קבע ביהמ"ש כי התובע לא קיבל מידע מלא כדי שיוכל לשקול האם לבצע כריתה של הנגע. ביהמ"ש אף קבע כי התיעוד הרפואי היה לקוי ביותר, מה שמעביר את הנטל לנתבעים להוכחת היעדר התרשלות, אך הם לא עמדו בנטל זה.
האם הנגע אכן היה סרטני?
מעשה בא' אשר פנה אל רופאי עור במסגרת קופ"ח עקב כתם באפו באפריל שנת 1997. הרופאים אבחנו כי הכתם הינו כתם שמש, וא' טופל בגינו עד מאי 2003 באמצעות טיפולים שגרתיים, כגון משחות שונות וטיפול בחנקן. למרות הטיפולים הנ"ל הנגע לא הוסר לגמרי. במאי שנת 2003 בוצע ניתוח ראשון באפו של ר' לשם הסרת הנגע ובירור טיבו, וזאת לאחר שרופאה מומחית לכירורגיה פלסטית אליה פנה גם כן במסגרת קופ"ח חשדה שמא מדובר בגידול שהינו סרטני. בעקבות הניתוח נשלחו הממצאים לביופסיה, והסתבר שהנגע אינו סרטני.
כעבור מספר חודשים עם צמיחתו מחדש של הנגע התבצעה ביופסיה נוספת ע"י רופא נוסף, והסתבר שנית כי הנגע אינו סרטני. עם זאת ביופסיה שלישית שנערכה ע"י אותה רופאה ראשונה לכירורגיה פלסטית הדגימה כי הנגע סרטני. חודשים ספורים אחרי כן בפברואר 2004 ערכו הרופאים לתובע ניתוח בהרדמה כללית בבי"ח שער צדק לצורך הסרת הגידול. א' עבר טיפולים כימותרפיים, ולבסוף עבר ניתוח לשיקום אפו.
מה טען המטופל בתביעה?
א' הגיש תביעת רשלנות רפואית לביהמ"ש המחוזי בירושלים כנגד רופאי העור והכירורגים הפלסטיים שטיפולו בו במסגרתה של קופ"ח וכן כנגד קופ"ח כמעבידתם של רופאים אלו. א' טען בתביעתו בהתבסס על חוות מומחה כי הניתוח השני בו הוסר הנגע תוך הרדמה כללית, אשר התבצע בחודש פברואר שנת 2004 הסב לו נזקים רבים, מכיוון שהרופאים איחרו באבחון הסרטן.
ר' טען בין היתר כי בשל הניתוח נפגעו חושי הריח והטעם שלו, וכי נוצר אצלו באף פצע מכוער בשל הניתוח, אשר מחייב חבישות מתמידות. עוד טען ר' כי הוא סובל דימומים וכאבים חזקים באף, וכל אלו הובילו אף לפגיעה בדימוי העצמי שלו. לבסוף טען א' כי הנתבעים הסבו לו גם נזקים ראייתיים בעובדה שהם לא ניהלו רישום תקין של הפגישות שנערכו עימו ושל הטיפולים שהעניקו לו.
מנגד הנתבעים טענו כי התנהלותם היתה ללא רבב. בהסתמך על חוות מטעמם הם הכחישו שאפשר היה לערוך אבחנה של הגידול הסרטני אצל התובע בשלבים מוקדמים יותר, ולחילופין טענו כי למעשה לא מתקיים קשר סיבתי בין המעשים שלהם כמתואר לבין התוצאה הרפואית הסופית ומצבו של התובע.
מה יש לבית המשפט לומר על כך?
ביהמ"ש קיבל את התביעה בחלקה הגדול. בראש ובראשונה קבע ביהמ"ש כי ברישומים הרפואיים שנערכו בעניין התובע קיימים חסרים ניכרים ומשמעותיים, ואין בהם כל מידע אודות טיפולים מיטביים בתובע. ביהמ"ש הדגיש כי מעבר לעובדה כי החוק מחייב רישומים תקינים, לרישומים מלאים קיימת חשיבות על מנת שרופאים חדשים אליהם מגיע המטופל יוכלו לקבל לידיהם תמונה שלמה ומלאה אודות עברו הרפואי של אותו מטופל, מה שיוביל לטיפול מקצועי וטוב יותר, אך דבר זה נמנע מהתובע שטופל ע"י רופאים רבים.
ביהמ"ש קבע כי ברישומים הלקויים הנ"ל היתה אף הפרה של ההוראות בחוק זכויות החולה וכן של נהלי משרד הבריאות וקופ"ח, מה שמהווה התרשלות. ביהמ"ש אף ציין כי היות שהרישומים במקרה דנן היו כה לקויים ודלים יש הצדקה להעברת נטל הראייה לקופ"ח להוכיח היעדר התרשלות, אך היא לא עמדה בו.
בנוסף קבע ביהמ"ש כי רופאי העור אצלם טופל התובע במסגרת קופ"ח התרשלו בטיפול בו בכך שלא כרתו את הנגע בזמן, למרות שהנגע לא קטן, אלא אף גדל חרף הטיפול במשחות שונות ובחנקן, נסיבות שחייבו כריתתו בשלבים מוקדמים יותר. ביהמ"ש אף פסק כי התובע לא קיבל מרופאים אלו את מלוא המידע שהיה מאפשר לו קבלת החלטה ביחס לכריתת הגידול בשלב יותר מוקדם. ביהמ"ש הדגיש כי זכותו של התובע לאוטונומיה חייבה כי יוענק לו מידע מלא על מכלול הטיפולים האפשריים, ובכלל זה הסרה מיידית של הגידול ושליחתו למעבדה. אי לכך במקרה דנן נפגעה האוטונומיה של התובע.
אחריות קופת חולים נקבעה לאור אחריותה השילוחית כמעבידה ואחריות ישירה עקב הרישום הלקוי. כמו כן התרשלה קופ"ח בכך שלא קבעה נהלים שיבטיחו תיאום בטיפול.
עם זאת דחה ביהמ"ש את התביעה כנגד הרופאים הכירורגים פלסטיים משלא הוכחו הטענות נגדם.
לבסוף קבע ביהמ"ש כי מתקיים קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעים לבין נזקיו של התובע.
לתובע נפסק פיצוי בסך 303,000 ₪
ת.א (י-ם) 6424/04 מ.א נגד שירותי בריאות כללית ואח'
ניתן ביום 30.10.07
תגובות אחרונות