המטופלת נפטרה כתוצאה מבדיקת ניקור מותני שעבר בביה"ח

ביהמ"ש המחוזי קיבל תביעת רשלנות רפואית של עזבון מנוחה ויורשיה וקבע כי הוכח כי הנתבעים התרשלו בטיפול במנוחה, וכי בדיקת ניקור מותני שעברה הביאה בסופו של יום למותה. ביהמ"ש אף דחה את טענתם של הנתבעים להתיישנות וקבע כי למרות שהתביעה הוגשה ע"י התובעים למעלה מתקופה של שבע שנים ממועד פטירתה של המנוחה עדיין לא הסתיימה תקופת ההתיישנות, וזאת משום שמתקיים חריג להתיישנות.

מה קרה ערב לפני פטירתה של מ'?

מעשה ב-ד' אשר בחודש יולי שנת 1993 החלה לחוש בכאבי ראש עזים וטשטוש בראייה. ד' נבדקה אצל רופא עיניים, וממצאי בדיקתו העלו חשד כי היא סובלת מחור ברשתית העין, ואי לכך אושפזה ד' בביה"ח הדסה במחלקת עצבים, ושם הלינה על כאבים בראשה, בחילות וצלצולים באוזניים. עם זאת הכרתה נותרה מלאה. בדיקת רופא העלתה בצקת בעיניה, ואף התעורר חשד לשיתוק שהינו קל וחלקי בצד שמאל.

מ' נשלחה לבדיקת סיטי, וממצאיה היו תקינים. ביום האשפוז ביצעו הרופאים אף בדיקה של ניקור מותני שנמצאה תקינה. ביומיים הבאים הרופאים ביצעו בדיקות נוספות, והיא החלה בקבלת טיפול תרופתי, אך חרף זאת מצבה של מ' הלך והחמיר והדרדר עד חוסר הכרה שהינו עמוק. מ' הועברה למחלקת טיפול נמרץ, שם נמדד לחץ תוך גולגולתי גבוה ובוצע ניקוז נוזלים. למרות טיפולים אלו מצבה של מ' המשיך להידרדר, הלחץ בגולגולת עלה, והטיפול בסטרואידים לא צלח. מ' נפטרה כשמונה ימים לאחר שהגיעה לביה"ח מדום לב.

דבר המומחה בתביעה- הצד התובע

עזבונה של מ' ויורשיה הגישו תביעת רשלנות רפואית נגד ביה"ח הדסה והרופאה שטיפלה במ', בה טענו כי ביה"ח התרשל בטיפול במ'. הם ביססו את תביעתם על חוות רפואית לפיה מ' סבלה כחצי שנה טרם אושפזה ממחלה בשם פסוידוטומר צרברי אשר גרמה לעליית הלחץ בגולגולות, ולנוכח כך היו צריכים הרופאים לנקז מייד את הנוזלים במוח כדי להביא להקטנת הלחץ, פעולה אותה ביצעו רק עת הגיעה מ' למחלקת טיפול נמרץ.

בנוסף טען המומחה כי מותה של מ' לא נגרם מאי ניקוז הנוזלים, אלא דווקא כתוצאה מבדיקת הניקור המותני, שכן בדיקה זו המבוצעת בחולים במחלה בה לקתה מ' גורמת להתפתחות לחץ שהינו מסוכן על גזעו של המוח, מה שמוביל לאיבוד הכרה חריף של המטופל ולשיתוק שהינו קטלני. במקרה של מ', הוסיף הרופא, הוציאו הרופאים בניקור כמות גדולה של חומר, מה שהוביל להרניאציה שהינה דחיקתו של חומר של המוח מן הגולגולת. כן קבע המומחה כי הבדיקה בוצעה ע"י רופאה שלא מיומנת דיה.

דבר ההגנה- התיישנות תביעה

מנגד הכחישו הנתבעים את המיוחס להם וטענו כי התנהלותם היתה ללא רבב. מומחה מטעמם טען כי מ' נפטרה כתוצאה ממחלה ממארת במוח שהתבטאה בין היתר בלחץ תוך גולגולתי. המומחה אף טען כי מ' כלל לא סבלה ממחלת הפסוידוטומר צרברי לה טען מומחה התובעים, ובכל מקרה בדיקת הניקור המותני כלל לא הביאה לתופעה של ההרניאציה, ולא היתה לבדיקה השפעה כלשהי על פטירתה. כן טענו כי התביעה התיישנה כיון שהוגשה למעלה משבע שנים ממועד פטירתה.

ShowTime – דבר בית המשפט ופסק הדין

ביהמ"ש קיבל את התביעה שהתיישנה (לטענת הנתבעים). כמו כן קבע ביהמ"ש כי תקופת ההתיישנות החלה לא ממועד פטירתה של המנוחה אלא רק במועד בו נמסר התיעוד הרפואי אודות המנוחה לבעלה. ביהמ"ש קבע כי במועד הפטירה לא היה בעל המנוחה מודע כי טיפול רשלני גרם למותה של אשתו, אלא הדבר נודע לו רק עת עיין בתיעוד, ומשכך מתקיים חריג להתיישנות, לפיו ההתיישנות תחל עם גילויו של הנזק, ולא ביום קרות הנזק.

לגופו של עניין קבע ביהמ"ש כי בחירתם של הרופאים לערוך ניקור מותני במנוחה היתה מוטעית, וזאת כי בשל מחלתה טרם אשפוזה היה חשש שהניקור יוביל לפגיעה בגזעו של המוח. ביהמ"ש ביסס מסקנתו זו על העדפתו את חוות התובעים על פני הנתבעים בה התגלו סתירות מרובות.

ביהמ"ש אף קבע כי מצבה הקשה של המנוחה עת הגיעה לביה"ח הצריך לפחות לשקול אפשרות החדרת נקז למוחה באופן מיידי, במיוחד לאחר שהטיפול בתרופות אותו קיבלה עם הגיעה לא הביא להפחתת הלחץ. ביהמ"ש ציין כי התיעוד הרפואי אינו מכיל נתונים על התלבטות בנושא זה, ולפיכך קבע ביהמ"ש כי המנוחה לא זכתה לטיפול ראוי. עוד ציין ביהמ"ש כי הליך הניקור שאמור להתבצע במיומנות נערך ע"י רופאה מתמחה בתחילת דרכה שלא התייעצה עם רופא שהינו בכיר טרם ביצעה אותו. היוועצות כזו היתה כנראה מונעת את הצורך בניקור, ולפיכך היתה הפרה של חובת הזהירות מצד הרופאה.

בהמשך קבע ביהמ"ש כי אף מתקיים קשר סיבתי בין התנהלות הרופאים לנזק. נקבע כי ההיעדר התיעוד הרפואי בנוגע למצבה של המנוחה בימי אשפוזה הראשונים, ובמיוחד בנוגע לפרטי ביצועה של בדיקת הניקור מעביר את נטל הראייה לנתבעים להוכחת היעדר הקשר הסיבתי בין הניקור לנזקי החולה, אך הם לא עמדו בו, שכן הטיפול היחיד שהינו פולשני שעברה המנוחה טרם איבדה הכרתה היה הניקור, והנתבעים כשלו להוכיח כי הידרדרותה נבעה מגורם אחר.

ביהמ"ש אף קבע כי התיעוד הלקוי לכשעצמו שלא הכיל פרטים רבים, כמו מצבה בימים הראשונים, פרטים אודות החדרתו של הנקז, וזהות הרופאים המטפלים ועוד עולה כדי התרשלות אף הוא.

לבסוף, קבע ביהמ"ש כי למנוחה לא נמסר כל המידע הנחוץ לצורך קבלתה של החלטה מושכלת בנוגע לביצועה של בדיקת הניקור המותני, ואי לכך נפגעה האוטונומיה של המנוחה.

ת"א 3085/01 עיזבון המנוחה ה.מ ז"ל ואח' נגד הסתדרות מדיצינית "הדסה" ואח'.
ניתן ביום 30.5.10