רפאל אלמוגהתיישנות הינה תקופה אשר לאחריה עילת התביעה מתיישנת, ולא ניתן לתבוע בגינה. בדרך כלל תקופת התיישנות נמשכת שבע שנים, וזאת מכוח חוק ההתיישנות, אך במקרה של תביעות ביטוח נקבע בחוק חוזה ביטוח כי תקופת ההתיישנות תהא רק שלוש שנים. עם זאת קיימים כמה חריגים אשר בהתקיימם יכול אדם להגיש תביעתו גם לאחר שנסתיימה תקופת ההתיישנות הרשמית, כמו החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, לפיו נעלמו מן האדם אשר מבקש להגיש תביעה העובדות הרלוונטיות אשר מהוות את עילתה של התביעה. הוכחת התקיימות חריג זה מהווה נטל לא קל על התובע, ונשאלת השאלה באילו באיזה מצבים יקבל ביהמ"ש טענה זו.
אירוע התאונה וצורת הטיפול
מעשה בע' ילידת אוקטובר 1985 אשר עת היתה תלמידה בתיכון היתה מעורבת בתאונה שהתרחשה בחודש ספטמבר 2001. בזמן התאונה היתה ע' מבוטחת בפוליסת ביטוח תאונות אישיות שהוצאה ע"י חברת ביטוח כלל, היא הנתבעת. בסמוך אחרי התאונה ע' נבדקה בידי אורתופד בקופ"ח, והלה הפנה אותה למיון בבית החולים וולפסון, שם אבחנו הרופאים שבר שהינו ללא תזוזה בשורש כף יד ימין. ידה גובסה, אך גם לאחר שהוסר הגבס ע' המשיכה להתלונן על הגבלות וכאבים בשורש כף יד ימין.
שנתיים של בדיקות ומה בסוף?
בחודש אפריל 2004 פנתה ע' לאורטופד והתלוננה על כאבים בשורש כף יד ימין. רופא זה אבחן בין היתר כי אצל ע' הגבלה משמעותית וכאבים בידה הימנית ללא סימנים דלקתיים. החל ממועד זה נבדקה ע' אצל רופאים נוספים בתחום האורטופדיה בגין כאביה בשורש ידה הימנית, ואף עברה טיפולים של הזרקות ופיזיותרפיה, אך ללא מזור.
בחודש נובמבר שנת 2004 נפגעה ע' בתאונת דרכים אשר במסגרת הבירור הרפואי בגינה עלה חשד כי ע' סובלת מדלקת גידים בידה, והיא נשלחה אף לבירור ריאומטי בשל חשד לדלקות מפרקים. בחודש יוני שנת 2005 עברה ע' בדיקה ארטרוסקופית של כף ידה הימנית, ובמהלכה של בדיקה זו איבחנו הרופאים קרע.
שלב הגשת התביעה ודברי ההגנה של כלל
ע' הגישה בחודש ספטמבר שנת 2007 תביעה לבימ"ש השלום בת"א כנגד חברת הביטוח בדרישה לממש את הפוליסה שהונפקה לה בהיותה תלמידה, הן בשל נכותה הצמיתה שנקבעה לה כאמור לעיל והן בשל נכויות זמניות נוספות שנקבעו לה. ע' צרפה חוות דעת רפואית מטעמה, לפיה נותרה לה נכות צמיתה בשיעור עשרים אחוזים בכף יד ימין עקב מגבלות תנועה ונכויות זמניות. כמו כן צוין בחוות הדעת כי קיים קשר סביר מאוד בין התאונה שעברה בהיותה תלמידה לבין הקרע.
לטענתה של ע' לא תמה תקופת ההתיישנות, שכן למרות שחלפו עד מועד הגשת התביעה למעלה משולש שנים מאז מלאו לה שמונה עשרה מתקיים חריג להתיישנות, והוא כי נעלמו ממנה העובדות הרלוונטיות המהוות את עילתה של התביעה. מעת גילוי הקרע לא חלפה עדיין תקופת ההתיישנות.
מנגד טענה חברת הביטוח כי התביעה התיישנה ויש לדחותה. לטענתם התביעה הוגשה כארבע שנים לאחר שהגיעה התובעת לגיל שמונה עשרה, ואין לקבל טענתה כי גילתה את קיום הקרע בשלב מאוחר יותר, וזאת שכן היה ידוע לה כבר בזמן התאונה כי נגרם לה נזק בעטיה של התאונה, והוא שבר בכף ידה. מומחה מטעם הנתבעת אף ציין כי מאחר והתובעת לא סבלה מכאבים כארבע שנים לאחר התאונה הרי שקשה לקבוע כי הכאבים שהחלו מקורם בתאונה, ויתכן שמקורם בתהליך דלקתי בנוסף לקרע קטן הקשור לתאונה.
מה יחליט בית המשפט? ומדוע מינה מומחה מטעמו?
בית המשפט מינה מומחה מטעמו אשר קבע כי לתובעת נותרו בשל התאונה נכות צמיתה ונכויות זמניות, וכי העובדה שהיתה הפסקה בכאביה לא שוללת את היותם קשורים לתאונה. ביהמ"ש פסק כי התביעה בגין הנכות הצמיתה לא התיישנה, וזאת מכיוון שיש לקבל את טענתה של התובעת להתקיימות החריג לתקופת התיישנות, לפיו העובדות הרלוונטיות אשר מהוות את עילתה של התביעה נעלמו ממנה עד גילוי הקרע בשנת 2005.
ביהמ"ש ציין כי במצב בו מומחה הנתבעת טען כי רופאיה של ע' סברו בזמן אמת כי כאביה נובעים מהליך ריאומטי, ברור כי היא עצמה לא יכלה לדעת כי מקורם בקרע שנגרם בתאונה. זאת ועוד ביהמ"ש הדגיש כי במצב בו טוענת חברת הביטוח כיום כי הקשר הסיבתי בין התאונה שעברה התלמידה לבין נזקה אינו וודאי ומוטל בספק, ברי כי גם מטעם זה התובעת עצמה לא יכלה לדעת בזמן ההתרחשות כי קשר כזה היה קיים.
עוד ציין ביהמ"ש כי בכל מקרה קיים ספק באשר לתחילת הנכות הצמיתה כיוון שלפי אחד המועדים הנטענים לא חלפה ההתיישנות, וספק זה פועל לטובתה ומוביל לדחיית טענת ההתיישנות אף הוא.
עם זאת קבע ביהמ"ש כי התביעה באשר לנכויות הזמניות התיישנה. לקביעתו לתובעת נקבעה בזמן אמת תקופת אי כושר, והיא נעדרה מבית ספרה. משכך עילת תביעה בגין אי הכושר שחופפת לנכות הזמנית קמה לה כבר בזמן אמת, והיא היתה צריכה לתבוע בגינה במועד הרלוונטי.
ת"א 55740-07
תגובות אחרונות