רפאל אלמוגרבים האנשים ובעיקר הנשים הרוצים לבצע ניתוחים פלסטיים למיניהם על מנת להיראות טוב יותר, החל מניתוחים למתיחת עור הפנים וכלה בניתוחים להרמת חזה, להקטנתו או להגדלתו. רבים המכונים והקליניקות המפרסמים את עצמם למתן שירותים אלה תוך הצבעה על אחוזי הצלחה גבוהים. נשאלת השאלה, כאשר אדם מבצע ניתוח אסתטי כלשהו במכון, והניתוח לא הצליח, ואף גרם למטופל לנזקים, מי אחראי ברשלנות הרפואית, הרופא המנתח, הקליניקה בה בוצע הניתוח או שניהם גם יחד?
בית משפט השלום בבאר שבע קבע כי לרשלנות רפואית של ניתוח להרמת חזה שגרמה נזקים למנותחת אחראים גם הרופא המנתח וגם הקליניקה בה בוצע הניתוח, כשלרופא יש אחריות של 75% ולקליניקה 25%. ביהמ"ש אף העיר כי ראוי שלקוחות יזהרו בבחירת המטפלים, ואף ראוי שמשרד הבריאות יפקח פיקוח הדוק יותר על הקליניקות המבצעות ניתוחים מעין אלו.
מדוע המטופלת נזקקה לשלושה ניתוחים?
התובעת בת 44 ביום המקרה פנתה לקליניקה אריאל שמתמחה בניתוחים פלסטיים בבקשה לעבור ניתוח להרמת חזה. נציגה מטעם הקליניקה חזרה אליה טלפונית וקבעה לה תור לניתוח, וכשהתובעת שאלה אותה אם עליה להיבדק קודם הניתוח על ידי רופא ענתה לה הנציגה כי הבדיקה תתבצע ביום הניתוח. התובעת הגיעה בבוקר לקליניקה, מסרה למזכירה תוצאות של ספירת דם שביצעה, מיד לאחר מכן נבדקה ע"י ד"ר ר' שבחן את חזה ושרטט מספר דברים והלך.
אחרי מספר דקות רופא מרדים הגיע, והחתימה על טופס הרדמה. התובעת עברה בדיקת א.ק.ג ולאחריה הוכנסה לחדר ניתוח, הורדמה ונותחה. מרגע הגיעה לקליניקה עד תחילת הניתוח חלפה שעה. לאחר שהתאוששה מהניתוח ד"ר ר' אמר לה כי הניתוח הצליח. לאחר יום שהיה נוסף בקליניקה היא שוחררה תוך הנחיה לחזור כעבור עשרה ימים לשם הורדת התפרים.
כשהגיעה לקליניקה לביקורת אמר לה ד"ר ר' כי עליה לעבור ניתוח נוסף לתיקון היות ששדיה והפטמות נותרו נפולים. התובעת עברה ניתוח שני מתקן אף הוא אצל ד"ר ר' כעבור חודשיים. בביקורת לאחר עשרה ימים מניתוח זה ד"ר ר' אמר לנתבעת כי עליה לעבור ניתוח נוסף שלישי מתקן היות שגם ניתוח זה לא הצליח. התובעת סירבה.
המטופלת תבעה את הרופא והקליניקה בגין רשלנות רפואית
המטופלת טענה כי עקב אותו טיפול פלסטי רשלני והבלתי מקצועי של הרופא היא נותרה עם נזקים. כנגד הקליניקה טענה כי היא אחראית, היות שבמועד הניתוח היא היתה הבעלים של הקליניקה וכן בעלת המרות על הרופא, ואף נהגה להפנות אליו מטופלים תוך שהיא מציגה אותו כמומחה בכירורגיה פלסטית, ואף היא זו שגבתה את הכסף עבור הניתוחים.
לאחר כשלוש שנים הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם פשרה לפיו התובעת תקבל מהנתבעים סכום של 65,000 ₪.
הצדדים היו חלוקים לגבי אופן חלוקת סכום הפיצוי לתובעת, ולפיכך סיכמו הצדדים כי בית המשפט יכריע כיצד תחולק ביניהם האחריות ובהתאמה הפיצוי.
דבר הרופא- מדוע מעביר את האחריות על הקליניקה?
הרופא טען כי עיקר האחריות מוטלת על הקליניקה, לטענתו הקליניקה היא שפרסמה מידע ונתונים אודות הטיפולים באמצעי התקשורת, והוא אף לא הסכים לאופן בו הוצגה אינפורמציה זו ע"י הקליניקה. כן טען כי גם הקליניקה אחראית להכנתה של התובעת לניתוח ולקבלת ההסכמה שלה מדעת לביצועו.
לטענתו, הקליניקה אחראית אף להיקף ההסברים שניתנו לתובעת ולמועד נתינתם, היות שהקליניקה לא אפשרה לו להיפגש עם הנתבעת זמן סביר לפני הניתוח, אלא הקציבה לו זמן מוגבל להסברים אודות הניתוח רק דקות ספורות לפני הניתוח.
כן טען כי למרות שבנוסח ההסכמה לניתוח מצויין כי רק הרופא המבצע את הניתוח אחראי לו, גם הקליניקה אחראית היות שנוסח זה שהוכתב ע"י הקליניקה, אינו עומד בביקורת שיפוטית. כן טען כי הקליניקה הטעתה את הלקוחות כשכתבה בנוסח של טופס ההסכמה כי ניתנת לניתוחים החסות של ההסתדרות הרפואית.
מה קבע בית המשפט?
בית המשפט ייחס את מרבית האחריות לנזקים של התובעת לד"ר ר', כיוון שהוא זה שנתן לה טיפול רשלני ולא מקצועי: הוא שבדק אותה טרם הניתוח וביצע את שני הניתוחים עצמם, והוא שגרם לנזקיה, ואף התובעת לא טענה כלל נגד רופאים אחרים בקליניקה או נגד אחיות שבה, ואף לא נגד עצם השימוש במכשור שהעמידה הקליניקה לרשות הרופא, אלא רק נגד התוצאות של הטיפולים שביצע בה ד"ר ר'.
בית המשפט מתח ביקורת חריפה על טענותיו של הרופא כנגד הקליניקה כיון שבזמן אמת הוא לא טען מאומה נגד הקליניקה, ויתר על כן הוא המשיך בביצוע ניתוחים רבים בלקוחות הקליניקה גם אחרי ניתוחה של התובעת.
בית המשפט קבע כי חובתו של המנתח לבדוק את המנותח זמן סביר טרם הניתוח ולא סמוך מאוד לניתוח, ולתת לו הסבר מלא ומפורט. כמו כן אם היו לו טענות כלפי הקליניקה היה עליו להפסיק את עבודתו בקליניקה או לפחות להעלות את טענותיו תוך כדי עבודתו בקליניקה, ולא רק כאשר ננקטו נגדו הליכים משפטיים.
ביהמ"ש הטיל על הרופא אחריות של 75% מנזקי התובעת, ו- 25% על הקליניקה עקב ליקויים בהתנהלותה.
ביהמ"ש הוסיף כי ראוי שלקוחות יזהרו בבחירת המטפלים, ואף ראוי שמשרד הבריאות יפקח פיקוח הדוק יותר על הקליניקות המבצעות ניתוחים מעין אלו.
תא (ב"ש) 4668/03 ש.ש נגד ד"ר ריגלר אברהם
ניתן ביום 21.11.2005
תגובות אחרונות