רפאל אלמוגלא אחת טיפול רפואי הניתן לחולים הן במרפאות קופות החולים והן בבתי חולים לא די שאינו מרפא אותם אלא גורם להם נזקים בלתי הפיכים, ולמרבה הצער אף למוות. לעיתים החולה או בני משפחתו תובעים את הרופאים שטיפלו בחולה, ואם הם עובדים במרכז רפואי הם תובעים אף את המרכז הרפואי. נשאלת השאלה האם רופא שעובד במוסד ציבורי, כמו בית חולים ממשלתי, חסין מפני תביעות נזיקין בהתאם לסעיף 7א(א) בפקודת הנזיקין לפיו לא ניתן להגיש תובענה נגד עובד ציבור עקב מעשה שעשה בתוקף תפקידו השלטוני, המקים אחריות בנזיקין, אלא אם כן עשה את פעולותיו במודע ומתוך כוונה לגרום לנזק או לחילופין בשוויון נפש לאפשרות שיגרם נזק.
בית משפט השלום בעפולה קבע כי רופא העובד בבית חולים ציבורי אינו חסין מפני תביעות בנזיקין זאת כיוון שאינו מפעיל בתוקף תפקידו כרופא סמכויות שלטוניות, ולתביעה המוגשת נגדו אין כל קשר לסמכויות שלטוניות, ולמעשה אין הבדל בינו לבין רופא העובד בבי"ח פרטי למעט זהות משלם המשכורת. אף אם המדינה מוכנה לקחת על עצמה את החבות על הרופאים, אם תוטל עליהם, אין בכך כדי לבטל את התביעה כנגד הרופאים עצמם, היות שזוהי רק חלוקה פנימית של החבויות בין הנתבעים בינם לבין עצמם.
י' נפטר לאחר ניתוח שעבר בבי"ח בני ציון. אשתו וילדיו הגישו תביעת רשלנות רפואית נגד שני רופאים שהשתתפו בניתוח ונגד מדינת ישראל כמפעילת ביה"ח.
בקשה למחיקת התביעה עקב חסינות- האמנם?
שני הרופאים הגישו בקשה לבית משפט השלום בעפולה למחיקת התביעה נגדם בטענה כי בהיותם עובדי ציבור יש להם חסינות מפני תביעות נזיקין על פי פקודת הנזיקין סעיף 7א(א) הנ"ל. לטענתם, כל הפעולות שיוחסו להם ע"י התובעים, אותם הם בכל מקרה מכחישים, נעשו בתוקף היותם עובדי ציבור, היות שהם עובדים של ביה"ח בני ציון השייך למדינה, ותוך שמילאו את תפקידם כעובדי ציבור.
התובעים מתנגדים לכן!
מנגד התובעים התנגדו לבקשה שהגישו הרופאים וטענו כי דין הבקשה להידחות ממספר סיבות. לטענתם הרופאים לא צירפו לבקשתם או לכתב הגנתם תעודה המכונה "תעודת הכרה" כנדרש לפי תקנות הנזיקין ואישור של היועץ המשפטי לממשלה על מנת שיכולו להתבסס על הסעיף הנ"ל. בנוסף לטענתם הרופאים אינם זכאים לחסינות כיוון שהחלטותיהם נובעות משיקול דעת רפואי ולא מסמכויות שלטוניות.
כמו כן טענו התובעים כי הרופאים לא עמדו בנטל להוכיח את טענת חסינותם כיוון שלא צירפו לבקשתם תצהירים אלא טענו בכלליות כי תפקידם הוא תפקיד שלטוני. יתר על כן טענו התובעים כי החריג בפקודת הנזיקין שמסייג את תחולת החסינות בשוויון נפש חל על הרופאים.
בתשובתם לתובעים הדגישו הרופאים כי הם אינם טוענים לחסינות, אלא בקשתם היא למחיקה, וזאת כי המדינה התחייבה לשאת בחיובים שיוטלו עליהם מתוקף היותם עובדי ציבור.
האם בית המשפט יסכים למחוק את התביעה?
ביהמ"ש דחה את בקשת הנתבעים למחוק את התביעה נגדם. ראשית ביהמ"ש ציין כי הרופאים סתרו את עצמם. מחד גיסא הרופאים ביססו את בקשתם על הסעיף "חסינות עובד הציבור" שבפקודת הנזיקין, לפיה בהיותם עובדי ציבור חלה חסינות על פעולותיהם. מאידך גיסא בתשובתם לתגובת התובעים הדגישו כי אין המדובר בטענת חסינות. בנוסף הנתבעים לא עמדו בתקנות המסדירות את הדרך של מסירת הודעת המדינה בנוגע להכרה במעשה העובד כמעשה שעשה תוך מילוי תפקידו, כך לא צירפו לכתב הגנתם "הודעת הכרה" ואף לא אישור של היועץ המשפטי לממשלה.
ביהמ"ש תמך את פסיקתו בפסיקה של בית המשפט המחוזי בירושלים לגבי מקרה דומה בו נקבע כי רופא העובד במוסד ציבורי אינו זכאי לחסינות. לפי פסיקה זו הרופא העובד בבית חולים ממשלתי כלל לא מפעיל סמכויות שלטוניות, ולתביעה המוגשת נגדו אין כל קשר לסמכויות שלטוניות, ולמעשה אין הבדל בינו לבין רופא העובד בבי"ח פרטי, למעט זהות משלם המשכורת.
בכל מקרה, הרופאים הנתבעים במקרה דנן לא העמידו תשתית עובדתית הולמת לביסוס טענת החסינות אותה העלו. הם הציגו את טענותיהם מדי בכלליות, לבקשתם לא צירפו תצהירים, לא נתנו פירוט של מהות תפקידם, ובנוסף על כך לא נתנו הסבר מהם הסמכויות השלטוניות שלהם. כמו כן הם התעלמו מטענתם של התובעים לגבי התקיימות החריג לחסינות, לפיו לא תהיה חסינות לעובד ציבור אם עשה את פעולותיו במודע ומתוך כוונה לגרום לנזק או עקב התנהלות בשויון נפש מול האפשרות לקרות נזק.
בית המשפט ציין כי בכל מקרה אף אם היה מתייחס לבקשה כאל בקשה למחיקת נתבעים עקב כך שהמדינה מקבלת אחריות על עצמה גם ללא כל קשר לשאלת החסינות, כפי שטענו בתשובתם לתגובה, הרי לא יהיה בכך שום תועלת לרופאים הנתבעים, כיוון שלתובעים יש עילות תביעה נגד כל הנתבעים: שני הרופאים והמדינה, והחלוקה הפנימית של החבות בין הנתבעים לפיה המדינה מוכנה לשאת בכל חיוב שיוטל על הרופאים אין בה לחייב את התובעים שיוותרו על זכותם לנהל את התביעה נגד שלושת הנתבעים ולמצות עימם את הדין.
בית המשפט חייב את הנתבעים לשאת בהוצאות של התובעים בסום של 1,500 ₪.
תגובות אחרונות