רפאל אלמוגכאשר אדם מגיש תביעת רשלנות רפואית הוא חייב לפי החוק לצרף לכתב התביעה את חוות דעתו של מומחה רפואי בתחום הרלוונטי, אחרת לא יוכל להוכיח עניינים שברפואה. לפי החוק לנתבעים זכות להגיש חוות דעת נגדית, והתובע חייב להיענות לדרישת מומחה הנתבעים להיבדק על ידיו, אלא אם כן סירובו נעוץ בצידוק סביר. נשאלת השאלה מהו צידוק סביר המאפשר לתובע להימנע מבדיקה רפואית בידי מומחה הנתבעים מבלי שהדבר יפגע באפשרותו להוכיח עניינים שברפואה?
מדוע הוחלט לכרות את הרחם למטופלת?
מיכל הגישה תביעת רשלנות רפואית כנגד קופ"ח מכבי ורופא נשים אשר טיפל בה במסגרת הקופה, בה טענה כי היתה רשלנות מצד הנתבעים בגילויו של סרטן צוואר הרחם בגופה. התובעת צירפה חוות מומחה רפואי בתחום רפואת הנשים, לפיה בעטייה של הרשלנות היא נאלצה לעבור מסכת טיפולי כימותרפיה והקרנות, ואף עברה בסופו של דבר ניתוח כריתת רחם.
מומחה הנתבעים קיבל לעיונו את החומר הרפואי שהציגה התובעת וביקש לזמנה לבדיקה גופנית במשרדו לצורך בחינת היקף הנזק אשר נגרם לה. התובעת הגיעה למרפאתו של המומחה כמתוכנן, אך במפתיע הודיעה כי הינה מסרבת להיבדק, וכי עורכי דינה טענו בפניה בצורה מפורשת כי היא לא תידרש להיבדק. הנתבעים ביקשו כי יקבע מועד אחר לבדיקתה של התובעת בו תהיה לה נכונות להיבדק. אז הסתבר כי התובעת אינה מוכנה כלל להיבדק, וכי עורכי הדין שלה תומכים בסירובה זה.
לאחר שמומחה הנתבעים הודיע כי בלתי אפשרי מבחינתו לערוך השלמה של חוות הדעת מבלי לבדוק את התובעת, הנתבעים הגישו בקשה לביהמ"ש כי לנוכח סירובה של התובעת להיבדק אצל המומחה מטעמם היא לא תוכל להוכיח עניינים שברפואה, וחוות הדעת בתחום הרפואה מטעמה תוסר מהתיק.
טענותיה של התובעת
בתגובתה לבקשה טענה התובעת כי הטראומה הקשה שנגרמה לה עקב התרשלות הנתבעים משפיעה קשות על המסוגלות הנפשית שלה לעבור בדיקה גופנית בידי רופא נשים, בדיקה אשר הינה פולשנית וחודרנית, ובמצבה הרפואי של התובעת אף כרוכה בכאב. עוד טענה התובעת כי הרשלנות הרפואית מוסקת מהשתלשלותם של העניינים כפי שמתבטאת בתיעוד ובמסמכים הרפואיים אשר צורפו לכתב תביעתה, ואין צורך לבודקה. היא טענה שאף חוות דעתו של המומחה מטעמה נערכה מבלי שעברה בדיקה גופנית על ידיו.
יתרה מכך, התובעת טענה כי הסתבר לה כי מטרתה של הבדיקה מטעם הנתבעים הינה בירור טענתה בנוגע לכריתת רחמה, עובדה שנלמדת בקלות מן התיעוד שהוגש, ועליה אין מחלוקת. התובעת אף טענה כי סירובה לא נחשב סירוב, שכן התייצבה במשרדו של הרופא והבדיקה הגופנית עצמה אינה נדרשת. לפיכך ביקשה התובעת מביהמ"ש לדחות את הבקשה ולהורות לנתבעים לערוך השלמה של חוות הדעת מבלי לבודקה, אלא אך ורק בהסתמך על התיעוד הרפואי וכן על השיחה שניהלה עם מומחה הנתבעים עת הגיעה למשרדו. לחילופין ביקשה מביהמ"ש להורות כי הנתבעים יבהירו אילו עובדות אמורה הבדיקה הגופנית לברר, ומדוע בלתי אפשרי מבחינתם ללמוד נתונים על העובדות הנ"ל מן התיעוד הרפואי הקיים.
בתשובתם לתגובת התובעת טענו הנתבעים כי הבדיקה דרושה לצורך עניינים נוספים מעבר לשאלת כריתת הרחם, וביניהם הנזקים של התובעת. עוד טענו כי אי הנעימות הכרוכה בבדיקה אינה מצדיקה לשלול מהם את הזכות להגנה ראויה שתתאפשר באמצעות בדיקת התובעת ע"י מומחה הנתבעים.
ביהמ"ש דחה את בקשתם של הנתבעים לדחייתה של התביעה על הסף
ביהמ"ש קבע כי לפי ההלכה דרישת נתבעים כי התובע יעבור בדיקות שהינן לא נעימות, מכאיבות או שטומנות בחובן סיכון כלשהו חייבת להיעשות בתום לב ובדרך שהינה מקובלת, כאשר המבחן למידת סבירותו של הסירוב להיבדק איננו סובייקטיבי, אלא מביא בחשבון את הנסיבות המיוחדות של כל מקרה בצירוף בחינת השאלה האם התנהגות המסרב סבירה והגונה. ביהמ"ש אף קבע כי לפי ההלכה יש להעניק פירוש שהינו לטובתו של התובע כאשר הנטייה של ביהמ"ש תהיה לראות את סירובו כמוצדק. ביהמ"ש קבע כי במצבים כאלו יש לנסות להעריך את היקפו של הנזק בדרכים אחרות, לרבות באמצעות בדיקות שהינן פחות חודרניות ומכאיבות.
ביהמ"ש ציין כי במקרה הנוכחי הצדדים אינם חלוקים כי התובעת עברה ניתוח כריתת רחם, ולכן אין צורך לבודקה כדי לאשר את העובדה הנ"ל, במיוחד במצב בו הנזקים להם טוענת התובעת הינם כאב וסבל, שלילת כושרו של פריונה, תחושות כי איננה אישה שלמה ועוד, נזקים שבדיקתה לא תסייע בקביעת שיעורם.
לבסוף אף קבע ביהמ"ש כי החומר אשר הוגש ע"י הנתבעים עד שלב זה אינו מפורט ובהיר דיו באשר לשאלת חיוניות הבדיקה הגופנית אותה מבקשים כי התובעת תעבור לצורך ביסוס הגנתם. ביהמ"ש ציין כי במצב בו הנתבעים ממשיכים להחזיק בדעתם כי על התובעת לבצע את הבדיקה עליהם להציג בפני ביהמ"ש תשתית ראיות מפורטת וברורה בנוגע לתועלת הספציפית הטמונה בבדיקה זו.
תגובות אחרונות